מחזיק המקרקעין אחראי לנזקים שנגרמו עקב השימוש בהם גם במקומות ציבוריים

מיהו הגורם הנושא באחריות לנזקים שנגרמו לאדם כלשהו במהלך שימוש שעשה במקרקעין?
התשובה לשאלה זו נראית ברורה למדיי כשעסקינן בנכסים פרטיים המצויים בידי פלוני או אלמוני, או אז אין מחלוקת באשר להיותם של המחזיקים בנכס אחראים (לרוב) לנזק שנגרם לצד ג' בתחומי הנכס.
ברם, התשובה לשאלה הנ"ל ברורה פחות כשעסקינן במקרקעין ציבוריים, כאלה הפתוחים לשימוש הציבור כגון: רחובות, מדרכות, פארקים וכד'.
מיהו האחראי במקרים כגון אלה לנזקים שארעו לצד ג' כתוצאה ממפגע שהיה מצוי במקרקעין?
הסוגיה הנ"ל הובאה באחרונה לפתחו של בית משפט השלום בחיפה (ת"א 15319/02 - קרן פיני נ' עיריית חיפה, ניתן ביום 15.5.07 על ידי כבוד השופט אברהם אליקים).
התובע, הגיש תביעה כנגד עיריית חיפה (וחברת הביטוח שביטחה אותה) בה ביקש לחייב את העיריה לפצותו בגין נזק שנגרם לו במהלך ריצה במגרש הספורטק בחיפה.
לטענת התובע, ביום שבת 9.6.01 בסמוך לשעה 18:00 תוך כדי משחק על מסלול המקיף את כר הדשא במגרש הספורטק בחיפה, החליק התובע ושבר את ידו השמאלית. התובע טען, כי מסלול הריצה בו עשה שימוש היה יבש בתחילתו אך בוצי באמצעו, כך שלפתע בעיצומה של הריצה החליק ונפל.
התובע טען עוד, שהעיריה חייבת לפצותו בגין נזקיו היות והיא המחזיקה של המקרקעין בה ארע התאונה והיות שבידה היתה יכולת הפיקוח והשליטה על המתרחש במקום ועליה חלה החובה לדאוג כי מי שעושה שימוש במסלול הריצה בספורטק (בין אם בחר לרוץ אחר כדור, לרוץ אחר ילדו או סתם ללכת להנאתו) לא ייפגע בשל קיום מכשולים באותו מקום.
העיריה, מנגד, חלקה על תאור התאונה ונסיבותיה וכן על אחריותה לנזקי התובע.
לאחר שמיעת עדי הצדדים ועיון בראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי העיריה אכן אחראית לנזקי התובע.
בית המשפט העדיף את עדויות התובע וחברו אשר נכחו במקום בעת הארוע על פני עדי העיריה (מנהל הספורטק והשומר במקום) שלא היו נוכחים בשעת הארוע.
בהיבט העובדתי קבע בית המשפט, כי מסלול הריצה אכן היה בתחילתו יבש אך בהמשכו היה בוץ מחליק, דבר שיצר מכשול נסתר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי העובדה שהתאונה ארעה בתנאי תאורה של שעות הערביים ובתקופת הקיץ, גרמה לקושי רב יותר להבחין במכשול הבוץ. נקבע, שרק מי שנמצא בעיצומה של הליכה או ריצה על המסלול או במהלך נפילה לאחר שהחליק יכול היה רק אז להבין כי הוא נקלע למצב מסוכן.
בהיבט המשפטי לעניין שאלת חובותיו של מחזיק במקרקעין בחר בית המשפט לצטט מפסק דינו של כב' הנשיא בדימוס אהרון ברק בע"א 1068/05 - עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני, שם נקבע, כדלקמן: "החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם ...כך, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם. גישה זו מבטאת את העיקרון לפיו המחזיק במקרקעין הינו גם לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם".
לאור ההלכה הנ"ל קבע בית המשפט, כי זיקתה של העיריה למגרש הספורט ולמסלול שמקיף אותו מקימה חובת זהירות כלפי ציבור המשתמשים במקום שכן העיריה יכולה היתה לצפות, כעניין טכני, את האפשרות שהמשטח ירטב ויהפך בוצי ואת הסיכון הטמון בהליכה על גבי משטח בוצי מעין זה.
לכן, היה על העיריה לצפות סיכון של החלקה אפשרית ואת הנזקים האפשריים הנובעים מסיכון זה וחובה היה עליה לנקוט אמצעים למנוע את הסיכון, היינו לאסור שימוש בשטח מסלול הריצה במצבו כפי שתואר על ידי התובע או לדאוג מראש לאמצעי ניקוז שיימנעו הצטברות מים ובוץ על המשטח.
לאור אחריותה של העיריה לנזקי התובע הורה בית המשפט על חיוב העיריה בפיצוי התובע בגין 90% מהנזקים שנגרמו לו בתאונה (בית המשפט קבע "אשם תורם" לתובע בשיעור 10%).
לדידי, יש אכן מקום להטיל את מלוא האחריות למתרחש במקרקעין על מחזיק המקרקעין, שכן הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר למקרקעין וביכולתו (יותר מכל אחד אחר) לאתר את המפגעים, הפגמים והליקויים המצויים במקרקעין ולצפות את הסיכונים הנובעים ממפגעים אלה.
הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד כשעסקינן במקומות ציבוריים העומדים לרשות הקהל הרחב, שכן קהל זה שם מבטחו באותן רשויות ציבוריות המחזיקות במקרקעין ומתחזקות את המתקנים הציבוריים המצויים בהם ואינו מטיל ספק באיכותם ובבטיחותם של מתקנים אלה.
לפיכך, מחזיק המקרקעין מחוייב למנוע מפגעים ולסכל סיכונים אפשריים במקרקעין ובמידה שאינו עושה כן- עליו לשאת באחריות לנזקים הנגרמים בעקבות אותם מפגעים.