החמרת ענישה לעברייני בניה

בית המשפט העליון הצביע כבר לפני למעלה משני עשורים על היותן של עבירות התכנון והבניה חזון נפוץ וקבע, כי על מנת למגר נגע זה מצווים בתי המשפט של הערכאות הנמוכות לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל (ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר ואח').
אולם דומה, כי חרף גישה בלתי מתפשרת זו של בית המשפט העליון כלפי התופעה, רבתה וגברה היא במהלך העשורים האחרונים ואיש הישר בעיניו יעשה (ויבנה).

אפשר שההסבר להתגברות התופעה הוא בענישה הפשרנית הננקטת בגין עבירות הבניה. למרות שהדין מתיר הטלת מאסר בפועל בגין עבירה של בניה ללא היתר, לרוב גוזר בית המשפט על מי שהורשע בעבירה זו קנסות כספיים וצווי הריסה בלבד ונמנע מהטלת מאסר בפועל.

יתכן עוד, כי מקור התופעה הוא דווקא ועדות התכנון והבניה (האמונות על הגשת כתבי אישום כנגד עברייני הבניה), אשר לרוב אינן דורשות כלל הטלת עונשי מאסר, אלא מסתפקות מלכתחילה בעונשים קלים בהרבה.

במקרה שהונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי בחיפה לאחרונה (ע"פ 3162/08) נדון דווקא ערעורה של המדינה כנגד קולת עונשו של נאשם אשר הורשע בבית משפט השלום (על פי הודאתו) בביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר ובסטיה מתכנית, עת בנה בית מגורים בשטח של 160 מ"ר, מקירות בטון ובלוקים בשטח חקלאי בישוב כמאנה הצפונית, סמוך לכרמיאל.

בית משפט השלום גזר על הנאשם קנס בסך 12,000 ש"ח או 240 ימי מאסר תחתיו, ותשלום כפל אגרת בניה בסך 9,840 ₪. בנוסף, הוצאו צו הריסה וצו איסור שימוש, שייכנסו לתוקפם תוך 30 חודשים לאחר מתן גזר הדין. עונשו זה של הנאשם נגזר בין היתר עקב התחשבות בטענותיו בדבר קיומם של עיכובים ממושכים מצד רשויות התכנון בהליכי התכנון בישוב כמאנה (בשל עיכובים אלה פנו בני הישוב לבית המשפט הגבוה לצדק על מנת לאלץ את ועדות התכנון לעשות מלאכתן בזרירזות הראויה- בית המשפט העליון תמך בעמדתם).

במסגרת הערעור טענה המדינה, כי גם אם הליכי התכנון משתהים יתר על המידה, אין זה מצדיק הקלה בעונשו של הנאשם. נטען עוד, כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה אינו עומד ביחס מתאים להיקף הבניה שביצע הנאשם וחסר בו יסוד של הרתעה ולפיכך על ערכאת הערעור להתערב בעונש, ולהחמירו.

ב"כ הנאשם טען, מנגד, כי אין להחמיר בעונשו של הנאשם וזאת תוך התחשבות במחדלי רשויות התכנון שהקשו מאוד על מצבו של הנאשם שנזקק לבניה לצורך מגוריו.

לאחר בחינת טענות הצדדים קבע בית המשפט, כי מי שנוטל את החוק לידיו ובונה בלא היתר, חייב לתת על כך את הדין, והדין מצדיק ענישה מחמירה שעה שהבניה היא בהיקף נרחב, תוך יצירת עובדות מוגמרות.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי למרות השתהות הליכי התכנון בישוב כמאנה היה על הנאשם לקיים את החוק, ולבצע את הבניה רק לאחר קבלת היתר, או אף לנקוט בהליכים מינהליים, לשם זירוז הליכי התכנון.

יחד עם זה, נקבע, אין להתעלם במקרה זה מקביעות בית המשפט העליון כנגד הועדה המחוזית המהוות אישור למחדלי הרשויות בעניינו של הישוב כמאנה.

לאור כל אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את הערעור בחלקו כך שהקנס שהוטל על הנאשם יוכפל ויעמוד על סך 24,000 ש"ח במקום הסכום של 12,000 ש"ח שפסקה הערכאה הראשונה ותקופת הכניסה לתוקף של הצווים תקוצר לתקופה של 12 חודשים, מיום מתן גזר הדין בערכאה הראשונה. מנגד, נוכח מחדלי רשויות התכנון, ביטל בית המשפט את החיוב בתשלום כפל אגרת הבניה, והעמידו על סכום האגרה ללא הכפל.