פסק הדין ע"ר 874-03-15 נסוב על ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ, בטענת "פרעתי". השאלה המשפטית שעלתה היתה: האם מקום בו מורה ביהמ"ש על פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין (חוב אשר הצטבר מפאת אי פירעון חיובי המזונות שהושתו על חייב המזונות, במלואם ובמועדם), נושא החוב אף ריבית פיגורים, כמשמעותה בהוראת סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה.
שם קבע כב' השופט פלקס כי אין להטיל חיובים של "ריבית פיגורים" על חוב מזונות וזאת בשונה מחוב רגיל מטעמים שונים. הרציונל העומד מאחר הפסיקה היא לתמרץ את החייב במזונות אשר חוב פירעונו נפרס לשיעורין. וכלשונו:
"ברם סבורני, כי דווקא נוכח עמדה זו, היה מקום להגיע לתוצאה הפוכה, היא שמקום בו נפסק פירעון חוב מזונות העבר לשיעורין, בפסק דין של בית המשפט, לא תתווסף אל קרן החוב ריבית פיגורים."
עוד הוסיף שם ביהמ"ש, בין היתר, כי מוטב המזונות אינו נפגע מאי החיוב בריבית הפיגורים בתקופת הפריסה. שכן אף בתקופת תשלומי הפריסה נושאת יתרת חוב העבר, אשר טרם נפרעה, ריבית "רגילה" המעמידה את מוטב המזונות באותו מצב כלכלי בו היה, אילו היו חיובי המזונות נפרעים במועדם מלכתחילה.
כאשר בבסיס הפסיקה עומד ערך ערכי כלפי החייב אשר אינו גורע מערכי הזוכה, כדלקמן:
בפסק הדין רע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו, דן הנשיא אהרן ברק, על תכליות של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 וציין כי תכלית האחת היא: "לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות"; וכי התכלית השנייה היא: "להגן על החייבים אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק".
שם קבע הנשיא ברק "כי התכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 69(ה) לחוק הייתה לסייע לבן-הזוג שהצטבר נגדו חוב מזונות שלא נפרע במועדו. נמצא, שמן הראוי הוא – לשם הגשמת התכלית המונחת ביסוד ההוראה – לפרוס את תחולתו של סעיף 69(ה) לחוק הן על המקרה שבו פסק-הדין קבע שיעורים לתשלום המזונות והן על המקרה שבו פסק-הדין לא קבע שיעורים לתשלום המזונות ."
כן עוד נקבע שם כי "בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב, מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה ושמירה על כבוד האדם והחירות של החייב. תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו."
ביצוע איזונים ראוי ונכון דורש רוחב דעת, ערכיות, ראיית מכלול הנסיבות תוך התייחסות נקודתית לכל פרט ופרט במקרה הנדון ושמירת הכבוד ההדדי והערכי בין הפרטים והאינטרסים המעורבים.