ביטול פסק דין

תובע אשר הגיש תביעה לבית המשפט והנתבע לא הגיש את כתב הגנתו תוך המועד הקבוע לכך בחוק, זכאי התובע לקבל פסק דין בהיעדר הגנה.

כאשר ניתן פסק הדין כנגד הנתבע, הדרך לביטולו הנה הגשת בקשה לביטול פסק דין תוך 30 יום מהיום בו הומצא לנתבע פסק הדין.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי אם ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטל את ההחלטה בתנאים שייראו לו.

ישנן שתי עילות לביטול פסק דין:

1. ביטול מחובת הצדק.

2. ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט.

ביטול מחובת הצדק:

נתבע שלא הגיש כתב הגנה מהסיבה כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין, יש לבטל את פסק הדין כנגדו מחובת הצדק.

כאשר הנתבע לא ידע על קיומה של התביעה מאחר ולא הומצאה לו התביעה ולא התגונן במועד הקבוע לכך בחוק, הרי כי פסק הדין שניתן כנגדו פגום.

כך גם במקרה שנתבע לא התייצב לדיון. אם לא הומצאה לנתבע ההזמנה לדיון ובית המשפט נתן החלטה בהיעדרו של הנתבע, אזי פסק הדין פגום ויש לבטלו מחובת הצדק.

כאשר פסק הדין פגום, סמכות בית המשפט לביטול פסק הדין הינה סמכות שבחובה ובית המשפט יבטל את פסק הדין.

ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט:

הלכה היא כי סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין כאשר פסק הדין אינו פגום אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לעניין שיקול הדעת, על בית המשפט לבחון את שתי השאלות הבאות:

1. סיבת מחדלו של המבקש אשר לא התייצב לדיון או לא התגונן במועד.

2. סיכויי הצלחה כי הגנת המבקש תתקבל.

סיבת מחדלו של המבקש- על בית המשפט לבחון מדוע המבקש לא התגונן במועד. כאשר התנהגותו של המבקש מראה יחס של זלזול, לא תמיד יוכל המבקש לכפר על מחדלו בתשלום הוצאות. מבקש שלא טרח להמציא לבית המשפט מסמך המעיד כי יש ממש בטענתו או אם התעורר ספק לגבי נכונות הטענה, הרי כי המבקש לא עמד במבחן הראשון.

סיכויי הצלחה- על המבקש להראות כי הגנתו אפשרית וכי הביטול עשוי להצמיח לו תועלת. ויודגש, על המבקש להראות כי באם יינתן לו יומו בבית המשפט, עשוי בית המשפט לשנות את החלטתו.

הלכה היא כי באם המבקש יצביע על סיכויי הצלחה, הרי כי בגין המחדל יסתפק בית המשפט בד"כ בהטלת הוצאות על המבקש. אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור, וכאשר המבקש מגלה סיכויי הצלחה, יש להיענות לבקשה בכפוף להטלת הוצאות (ע"א 64/53 כהן נ’ יצחקי, פ"ד (ח) 395, א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית), 283).

כפי שנפסק לא פעם, התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית.

השיקול המנחה בביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו תפקידו של בית המשפט לדון בסכסוך לגופו על מנת להשיג את מטרתו העיקרית, קרי עשיית צדק.

כך נפסק, כי באם יסתבר כי אי ההופעה של המבקש אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל או מתוך אי הבנה או בהיסח הדעת או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש ויחד עם זאת יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז ייטה בית המשפט בד"כ לקבל את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש (ע"א 32/83 אפל נ’ קפח, פ"ד לז (4) 431, 438).

ניתן לראות בפסיקת בתי המשפט כי ישנה העדפה להשיג את המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני כללי הפרוצדורה וזאת חרף מחדלי בעלי הדין.