יש השלכה גדולה מאוד בין זכויות של עובד שכיר לבין זכויות של פרילנסר, והיא כוללת את כל הזכויות הסוציאליות של מעסיק. איך אני אדע מה ההגדרה של התפקיד שלי?

 

האם זה שאני מקבל תמורה תחת חשבונית היא הקובעת? ואם לא - מה כן?

 

 

צריך קודם להתחיל בכך שהנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד ומעסיק מוטל על התובע.

עוד חשוב להבין שהתיאור של הצדדים לא הוא זה שקובע את המעמד, אלא המעמד נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן.

 

המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעסיק הם רבים ומגוונים. הכרעה לשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק תינתן רק לאחר שקילת מצבור הסממנים על כפות המאזניים

 

משקלו היחסי של כל אחד מהסממנים אינו זהה ונקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.

 

המבחן הדומיננטי הוא מבחן ההשתלבות, על שני פניו, החיובי והשלילי (דב"ע לו/3-53 כלונסאות ביסוס בע"מ נגד יהודה ארגז, פד"ע ח' 36).

 

הפן החיובי דורש קיומו של "מפעל" בו ניתן להשתלב וכן כי הפעולה המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה ומהמערך הארגוני השגרתי של המפעל. הפן השלילי הוא כי מבצע העבודה אינו בעל עסק עצמאי משלו.

 

מלבד מבחן ההשתלבות קיימים מבחני משנה נוספים, אשר על אף שאינם מכריעים כשלעצמם, הרי שכל אחד מהם מהווה סממן נוסף לבחינת טיב היחסים בין הצדדים ויש בהם כדי להטות את הכף לכוון זה או אחר.

 

בין מבחני משנה אלה ניתן למנות, בין היתר, את בחינת זהות המספק את כלי העבודה, שכן באופן שגרתי מספק המעסיק לעובדיו את כלי העבודה (ע"א 458/71 ולנסי נגד פיוניר קונקריט ישראל בע"מ, פ"ד כו(2) 322); את מבחן הקשר האישי, ובכלל זה בחינת העובדה שככלל, אין עובד מעסיק עובדים משלו לצורך ביצוע העבודה; את מבחן המרות והפיקוח; האופן בו ראו הצדדים את היחסים ביניהם ושאלת הדיווח לרשויות ולצדדים שלישיים אודות מהות היחסים.

 

בפס"ד 51433-09-12 הצלחנו לקבל הכרעה שיפוטית לפיה עובד באחת מרשויות המדינה שקיבל תמורה על בסיס חשבוניות, יש להכיר בו שעובד שכיר ולשלם לו בהתאם את מלוא הזכויות הסוציאליות. טענו כי התקיימו יחסי עובד מעביד במשך כל התקופה והסכם הספק אשר קיים בין הצדדים הינו הסכם פיקטיבי אשר נועד אך ורק להכניס את התובע כעובד באופן אשר חוסך מהרשות הוצאה למכרז וזמן חשוב של עבודתו.

 

פסה"ד אכן קבע כדלקמן: "מהמקובץ עולה, כי התובע למעשה השתלב בליבת העשייה והעבודה של הנתבעת כאחד מעובדיה... כל אלה, מצביעים באופן מובהק כי התובע היה עובד על אף האצטלה שביקשה הנתבעת שיעטה. אנו קובעים אפוא כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעת."

 

למעשה פסק בית הדין ביום 5/7/15 כי עבור כשנתיים וחצי שנות עבודה ברשות, יש לשלם לעובד סך 126,084 ₪ עבור זכויות קוגנטיות בדיני עבודה בגין עבודתו כשכיר ברשות (פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, דמי פנסיה ושכר עבודה) ובנוסף סך 9,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

 

בפסק דין זה ושכמותו, אנחנו לומדים שיחסי עבודה לא נקבעים לפי אופן מסירת התמורה – אם באמצעות חשבונית או תלושי שכר, ולכן על הצדדים להכיר את המבחנים המהותיים בעניין זה. ולדעת שאם לא יכירו את אלו עלולים להיחשף להוצאה גבוהה במיוחד ללא צפיות מטעם המעסיק או מאידך העובד צריך לדעת שעליו לברר אודות מצבו המשפטי האמתי ואולי הכרת מצב זה יחייב את המעסיק לשלם לו את מלוא זכויותיו הסוציאליות לאורך כל תקופת עבודתו.