בנק דיסקונט ביחד עם לקוח הסניף ישלם ללקוח נוסף כ- 13 מליוני שקלים

בסוף שנת 1993 החליטה החברה הפרטית י.מ. עיני בע"מ, שמניותיה נחלקו שווה בשווה בין שני אחים, לצאת להנפקה, ללא חיתום. לשם כך ובסיוע מנהל סניף בנק דיסקונט סניף שפירא בתל אביב, פתח האח הנתבע, מאיר עיני, חשבונות פיקטיביים, תוך פיזור הסכום המינימאלי אשר גויס לצורך ההנפקה בין החשבונות שנפתחו בסניף ומתן אשראי על ידי מנהל הסניף ללא בטחונות לשם רכישת המניות.

ביום 18 במאי, 1994, פרסמה החברה תשקיף, בו הוצע לציבור לרכוש 25% ממניותיה.ביום 17.1.96 פתחה הרשות לני"ע בחקירה בעניין הרצת מניות החברה, ביצעה מעצרים, הופסק המסחר במניות ושערן ירד. ביום 3.3.1999 מכר הבנק את מניות התובע תמורת סכום זעום ביותר, של כ- 500,000 שקל שקיבל לידיו.

ביום 18.4.94 הגישה המדינה כתב אישום כנגד האח השני והוא הורשע בשורה של עבירות מכח חוק ניירות ערך. לעומת זאת, ההליכים המשפטיים כנגד האח שמניותיו נמכרו עוכבו בהתאם להחלטת היועץ המשפטי לממשלה ללא אפשרות לחדשם, כאשר בית המשפט המחוזי מתח ביקורת נוקבת על רשויות האכיפה בגין אי העמדת הבנק לדין פלילי, שכן הבנק היה שותף מלא בהצגת המצגים המטעים והשקריים בפני הרשות לני"ע והציבור.

האח התובע טען, כי המוח מאחורי התרמיות היה מנהל סניף הבנק אשר התווה לאחיו את דרך ביצוע ההנפקה ללא חיתום, הלכה למעשה, כך גם קבעה הערכאה הפלילית אשר הרשיעה את אח. הוא טען, כי אחיו הוא זה שניהל את כל ענייניה הכספיים של החברה והוא בסך הכל שם את מבטחו בו, כאשר כלל לא ידע כי אחיו עשה יד אחת עם מנהל הסניף כדי להוציא אל הפועל הנפקה בדרכי מרמה.

הבנק טען מנגד, כי פעולותיו של מנהל הסניף בוצעו תוך חריגה מהרשאה ללא אישור הדרג הניהולי ועל כן הבנק אינו נושא באחריות. נטען, כי התובע ידע על הליך ההנפקה מאחר שגייס מכרים אשר פתחו חשבונות בבנק.

השופט אהרן מקובר מבית המשפט המחוזי מרכז פסק כי מעורבות התובע בענייניה הכספיים של החברה היתה קטנה ביותר, התובע לא היה בקיא בעניינים כספיים בשוק ההון, הוא לא ניהל את החברה מבחינה כספית, ולא ניתן לקבוע מהראיות כי התובע ידע על מעשי המרמה בעת התרחשותם. לאור העובדה שמדובר ביחסי משפחה, נקבע כי התובע האמין באחיו שניהל את עניינה הכספיים של החברה ושם מבטחו בו.

נוכח הממצאים במשפט הפלילי, נקבע מנהל הסניף התרשל, וכי הבנק אחראי באחריות שילוחית בגין רשלנותו. השופט הדגיש כי לא מדובר בעובד זוטר, אלא במי שהיה מופקד על ניהול הסניף ואלמלא מעורבותו לא ניתן היה להוציא את ההנפקה אל הפועל. עוד קובע בית המשפט כי מעדויות עובדי הבנק, עולה כי אף הדרגים הגבוהים היו מודעים לביצוע הפעולות הפסולות אך לא עשו דבר.

בית המשפט פסק כי יש להטיל על התובע אשם תורם של 30 אחוז, ולפיכך על הבנק לשלם לו את הנזק, שהינו ההפרש בין שווי החברה במועד ההנפקה לבין שוויה במועד מכירתה, בניכוי האשם התורם של התובע, בגובה של 30 אחוז, ובסך הכל, על הבנק והאח הנתבע לשאת ביחד ולחוד בפיצוי התובע בסך של כ- 13 מיליון ₪ אשר כוללים את החזר הוצאותיו בגין ניהול ההליך וכן שכר טרחת עו"ד ת.א. 5685-08-07 יעקב עיני נ' בנק דיסקונט ומאיר עיני (מחוזי מרכז).

את התובע ייצגו עו"ד רמי בובליל ועו"ד וטל קדש
את הבנק ייצגו עו"ד דוד לשם ועו"ד רוני לפן