מהי הזכות המוסרית על פי דיני זכויות היוצרים? מה משמעותה? האם היא עבירה? מהו הפיצוי שנהוג לפסוק במקרה של הפרת הזכות וכיצד מתייחסים בתי המשפט לזכות זו? על כך בקליפת האגוז ברשימה שבפנינו.
מבוא
ככלל, זכות מוסרית מזוהה אינטואיטיבית עם קוד התנהגות חברתי ולאו דווקא עם זכות משפטית המעוגנת בספר החוקים. הזכות המוסרית בה נעסוק ברשימה זו עוגנה דה פקטו בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן:"החוק") ונוגעת בהכרה האישית המוקנית ליוצר ביצירתו.
אם במשטר שהיה נהוג בפקודת זכות יוצרים, שקדמה לחוק משנת 2007, הזכות המוסרית לא זכתה למעמד הראוי, הרי שהחוק במתכונתו הנוכחית מקנה לזכות זו מקום של קבע בדלת הראשית.
מהי זכות מוסרית על פי דיני זכויות יוצרים?
זכות היוצרים מורכבת משתי זכויות עצמאיות ובלתי תלויות: הזכות הכלכלית והזכות המוסרית.
הזכות הכלכלית הינה הזכות המוקנית לניצול היצירה, כלומר הזכות ליהנות כלכלית מעצם היצירה, אם באמצעות העברתה לצד ג' בחוזה על פי דין, ואם דרך רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי בהתאם לסעיף 37 לחוק.
הזכות המוסרית, לפי סעיף 46 לחוק, הינה זכות אישית של היוצר של יצירה אומנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוזיקלית או יצירה ספרותית, כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין, וכי לא יוטל פגם ביצירתו ולא יעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, אם יש בפעולות אלה כדי לפגום בכבודו או בשמו של היוצר.
משך ההגנה על זכות מוסרית זהה להגנה המוקנית לזכות יוצרים רגילה, בדרך כלל 70 שנה לאחר מותו של היוצר.
הזכות המוסרית, שמכונה גם "זכות האבהות", מעגנת למשל, את זכותו של היוצר כי שמו יצוין על היצירה ויובא לידיעת הציבור, וזאת בכדי ליצור וודאות בקרב הציבור לבל יטעה לסבור כי המדובר ביצירה של יוצר אחר. חשוב לציין כי ציון השם אינו בר ביצוע בעבור כל יצירה ויצירה ולכן האזכור ייעשה במידה המקובלת ובהיקף ההולם כאשר במכלול יש לבחון גם את יתר הנסיבות המועלות על ידי היוצר בגין הפגיעה בזכותו המוסרית.
מאחר שהגדרת הקשר שבין היוצר ליצירה הינו, ככלל, עניין סובייקטיבי, הזכות המוסרית כוללת גם את זכותו של היוצר לשלמות היצירה ולמניעת כל פגיעה וסילוף שיש בהן כדי לבזותו או לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
הטלת פגם ביצירה אומנותית, סילוף של יצירה טקסטואלית, קרי ספרותית או דרמטית, עלולים לפגוע בזכות המוסרית של היוצר בבחינת אין כופים על היוצר המשך קיום מסולף של יצירתו.
פגיעה בשלמות היצירה או סילופה פנים רבות לה, והדברים ברורים בעידן כה וירטואלי שבו עלויות חיפוש ואיתור יצירות זהות שנחשדות להיות מפרות, הן זניחות עד מאוד. רק על מנת שנבין את רוחב היריעה של הזכות, נקבע למשל כי שימוש ביצירה שלא על פי כוונת היוצר לצורך פרסומת של חברה מסחרית מהווה פגיעה בזכות המוסרית של היוצר (ת.א. 6157/04 דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי&ורשבסקי ואח').
האם הזכות המוסרית חלה גם במקרה של השמדת יצירה?
בתי המשפט במדינת ישראל העלו את הזכות המוסרית בדרגה בקובעם כי ליוצר מוקנית הזכות שיצירתו לא תוזנח או תושמד, למשל במקרה בו מסר יצירתו לרשות מקומית. כך למשל, בעניין ת.א. 5211/08 אבנר בר חמא נ' עיריית קריית גת נקבע על ידי השופטת שרה דברת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי לנוכח אי תחזוקת פסלים אשר הוצבו על ידי התובע בשטחה המוניציפאלי של העיר, זכאי הוא לפיצוי בגין הפגיעה בזכות המוסרית, על אף גירעונות תקציביים של העירייה שמנעו ממנה תחזוקת הפסלים. בעניין ת.א. 11264/97 תומרקין נ' עיריית קירית ים, נדון מקרה שבו הזניחה העירייה פסל סביבתי שהעמיד האומן המוכר יגאל תומרקין, וזה הושמד על ידי העירייה לאחר שהפך לגרוטאה, ובשל כך פסקה השופטת בלהה גילאור מבית המשפט המחוזי בחיפה, פיצוי לאומן בסך 281,000 ₪, המגלם את הפגיעה בזכות המוסרית, במוניטין ואת הפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו.
על פי החוק, הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪ בגין כל פעולה המפרה את הזכות.
בהתאם לסעיף 56 לחוק, בקביעת הפיצויים ישקול בית המשפט את היקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנקבע לתובע, הרווח שנצמח לנתבע בשל ההפרה, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין התובע לנתבע ותום ליבו של הנתבע. מעבר לזאת, היוצר רשאי לכמת את נזקיו הממוניים בגין הפגיעה בזכותו המוסרית, כדוגמת הפגיעה במוניטין, עגמת נפש וכיוצ"ב.
הזכות מוסרית, בהיותה זכות אישית, אינה ניתנת להעברה לפי סעיף 45 לחוק ולכאורה לעולם עומדת ליוצר, זאת בעוד שהזכות הכלכלית הינה זכות עבירה. לעניין זה יש משמעות, שכן יצירה יכולה להיות שייכת לפלוני בעוד שהזכות המוסרית, בהיותה אישית, תהא שייכת לאלמוני, כאשר לכל אחד מבעלי הזכויות מוקנית הגנה מפני הפרת זכות היוצרים שלו.
בהתנגשות שבין בעלי הזכויות, עלולה לעיתים לגבור זכותו של בעל הקנין ביצירה על פני זכותו של היוצר, ובהקשר זה הדוגמא השכיחה הינה כשאדריכל אשר תכנן נכס המוכר כבעלים של זכות מוסרית, מתנגד לביצוע שינויים שיוזם בעל הנכס. סעיף 50 לחוק נועד לאפשר לבעל הנכס לבצע שינוי ביצירה ובלבד ששינוי זה הינו מקובל בענף ועומד במבחן של סבירות, כך שהזכות המוסרית אינה מוחלטת ועלולה לסגת מפני זכותו של בעל הקניין ביצירה.
לסיכום
לסיכום, לזכות המוסרית משמעות אישית במובן זה שהיא יוצרת זיקה בין האומן ליצירתו, מעין הודעה לציבור כי האומן הוא היוצר של היצירה. ביחד עם זאת, הזכות המוסרית טומנת בחובה גם משמעות כלכלית עמוקה הנובעת מעצם חשיפת שם האומן על היצירה, דבר אשר גורם להאדרת שמו, העלאת המוניטין שלו בקרב הציבור, ובגין כל אלה הזכות המוסרית הינו נכס בר הגנה שניתן לכימות ולמתן פיצוי על פי חוק במדינת ישראל.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
ת.א. 6157/04 דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי&ורשבסקי ואח'
ת.א. 5211/08 אבנר בר חמא נ' עיריית קריית גת
ת.א. 11264/97 תומרקין נ' עיריית קירית ים
המאמר הינו בגדר מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי ו/או תחליף לקבלת חוות דעת משפטית. הכותב אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקוראים ויש לראות בכתוב כמתן הסבר כללי ולא מחייב ובכל מקרה אין לראות במאמר משום מצג ו/או חוות דעת. כל הזכויות שמורות לכותב.
.JPG)
