"מעת לעת מתעוררת השאלה האם החיסיון החל על מידע ומסמכים שמסר לקוח לעורך דינו מוסיף לחול לאחר מותו של הלקוח, ואף אם כן האם כאשר יש אינטרס מנוגד בעל עצמה מספקת, מות הלקוח הוא טעם מספיק כדי לקבוע שהחיסיון במקרה המסוים הסתיים.

 

בשנים האחרונות הביעה ועדת האתיקה הארצית עמדה ברורה לפי חיסיון עורך דין-לקוח ממשיך לחול במלוא תוקפו גם לאחר מות הלקוח. כך, יורשיו של אדם אינם זכאים באופן אוטומטי לכל המידע והמסמכים שהוא מסר בסודיות לעורך דינו, ועורך הדין אינו חייב למסור אותם בהליכי חקירה מכוח חוק."

".... העמדה העקבית של ועדת האתיקה הארצית ..... ומבוססת על עקרון משותף בדבר הגנה ללא סייג על החיסיון המקצועי, כדי לאפשר תקשורת חופשית בין לקוחות לעורכי דינם, ועמידה נחרצת נגד כל ניסיון להצר את החיסיון או ליצור בו סייגים ובכך לפגוע באופיו החד משמעי והמוחלט של החיסיון.

כאשר השאלה מתעוררת בהליכי צוואה היא מקבלת אופי מיוחד, שכן מטרת העל של ההליכים היא קיום רצונו האחרון של המנוח

 

כך כאשר הצוואה מאותגרת, עשוי המידע שבידי עורך הדין להיות בעל ערך באשר לקביעה האם הצוואה מבטאת את רצונו האחרון.

כדי להכריע אם המידע שבידי עורך הדין חסוי, יש לשאול האם המנוח הביע רצון מפורש בשאלה זו, ואם לא, האם ניתן ללמוד מהתנהגותו על כוונתו באשר לחיסיון המידע. למשל, כאשר בידי עורך הדין שערך את הצוואה כדין יש מידע התומך בה (כמו טיוטות קודמות, רשימות מפי המנוח וכן הלאה), אפשר להניח (בהעדר אינדיקציה סותרת) שהמנוח לא היה מתנגד לגילוי המידע התומך בצוואתו.

בשאלות של ירושה, קבעה ועדת האתיקה שהחיסיון חל גם לאחר מותו של הלקוח, וככל שאין אינדיקציה לכוונת המנוח שהמסמכים יישארו חסויים לאחר מותו, רשאי עורך הדין להעבירם ליורשיו....."

"בהליכי ירושה, להבדיל מהליכי חקירה פלילית, הנחת היסוד היא שהלקוח שנפטר ביקש לגלות מידע רלוונטי לקיום צוואתו, ולכן נדרשת אינדיקציה לעמדה אחרת. אפשר לדמות בקלות מקרים כאלה (דברים פוגעים שהמנוח ניחם עליהם לפני מותו, מידע המציג את המנוח באור שלילי, מידע שהוא ביקש שירד עמו על הקבר ועוד). מנגד, הליכי חקירה, כמו גם דיון שיפוטי אזרחי, מגלמים אינטרס חיצוני לאינטרס של המנוח, ולפיכך יש מקום לדרישה של אינדיקציה פוזיטיבית בדבר הרצון לגלות את המידע. בהעדר אינדיקציה כזו יישאר המידע חסוי גם לאחר מות הלקוח, כפי שקבע בית המשפט העליון בארצות הברית."