התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים בצווארה וסבלה מחבלה של צליפת שוט, דכאון , סחרחורות וחוסר תפקוד. לתובעת נקבעו 10% בתחום אף שוזן גרון- סחרחורות, ו-10% בתחום הנפשי.

 

באשר לפיברומיאלגיה קבעה מומחית מטעם בית המשפט כי אכן התובעת סובלת מפיברומיאלגיה אלא שהיא לא יכלה להכריע בין שתי האסכולות באשר לקשר הסיבתי לתאונות הדרכים.

 

בית המשפט השלום על ידי כב' השופט פרגו (כתארו דאז) קיבל את תביעתה של התובעת והחיל את דוקטרינת הסיבתיות העמומה הואיל וישנה "עמימות עובדתית" לגבי הקשר הסיבתי אך אין זה מן הראוי כי התובעת לא תפוצה בגין כך.

 

לכן נקבע הקשר הסיבתי, אותו לא הצליחה המומחית לקבוע, על דרך האומדנה, ברמת הסתברות של 50% בין שתי האפשרויות, ולתובעת נפסק הסכום של 700,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד.

 

יצוין כי דרך זו של החלת דוקטרינת הסיבתיות העמומה מהווה פתרון הוגן ויצירתי במקרה שבו המומחה מטעם בית המשפט אינו מסוגל לקבוע קשר סיבתי. כאן יש מקום לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

(ת.א.3581/06 שלום, ראשון לציון)