הקמתו של בית הדין לעררים נקבעה במסגרת תיקון 22 לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 (להלן: "החוק").


כינון בית הדין לעררים נועד כדי שזה יהווה טריבונל נפרד ומקצועי שיחליף בעניינים הנתונים בסמכותו הן את בית המשפט לעניינים מנהליים והן את וועדות ההשגה, וירכז את המומחיות המקצועית והמשפטית בנושאי זרים והגירה לישראל בידי ערכאה שיפוטית אחת המתמחה בהם, תוך ייעול ופישוט ההליכים.


כל מי שיחפוץ לערור על החלטה שניתנה בעניינו על ידי איזה מהלשכות המקומיות או גורמי מטה ברשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (להלן: "הרשות") יוכל להגיש לבית הדין ערר אשר יידון בפני דיין יחיד.


בית הדין לעררים ישמש כערכאה הדיונית הראשונה שתידרש לנושא ורק במסגרת ערעור המחלוקת תגיע לבית המשפט לעניינים מנהליים.
תפקידו המרכזי של בית הדין לעררים הוא לקיים ביקורת שיפוטית מנהלית על החלטות הרשות בהתאם לכללי המשפט המנהלי, ובין היתר, לבחון את סבירות ההחלטה והאם נפל בה פגם (למשל, שרירותיות ו/או קיומם של שיקולים פסולים וזרים), האם ההליך נוהל באופן תקין בהתאם לחוק ולנהלי הרשות וכיו"ב.


ככלל, בית הדין לעררים ידון בערר שבפניו בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דנים בתי המשפט המנהליים בעתירות מנהליות.

 

סמכויות בית הדין לעררים


בית הדין לעררים הוסמך לדון בעררים על החלטות של הרשות, בין היתר, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה, החלטות של שר הפנים בעניינו של קטין שנולד בישראל ולא חל עליו חוק השבות ובשאלת שחרורו של אדם המצוי במשמורת והגיש ערר נגד החלטת הרשות בנוגע למעמדו בישראל. עוד הוסמך בית הדין לעררים לדון בהחלטות הרשות עפ"י החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, למעט החלטה על הוצאת צו גירוש או העברה למשמורת (בסמכות בית הדין לביקורת משמורת על מסתננים).


יתרה מכך, במסגרת ההתדיינות בפניו רשאי בית הדין לעררים לדרוש מידע או מסמכים נוספים מידי הרשות ככל שהדבר נראה לו נחוץ לשם הכרעה בערר וכן להורות על העברת חומר שהוגש בפניו ע"י הרשות לעיונו של העורר.


עיקר הפרטים שיש לכלול בערר


פרטי העורר בעברית (ומי שאינו אזרח או תושב ישראל גם באנגלית); אזרחותו של העורר, מספר תעודת זהות או מספר דרכון של העורר וכן העתק צילומי של תעודות אלה; מענו של העורר והמען להמצאת כתבי בי-דין, הודעות ומסמכים; מספר הטלפון וכתובת דואר אלקטרוני להתקשרות (אם העורר מיוצג – בנוסף, שם עורך הדין, מענו וכל פרטי ההתקשרות עמו וכן ייפוי כוח); תיאור ההחלטה נושא הערר והמועד שבו פורסמה כדין או שבו העורר קיבל הודעה עליה או שבו נודע לעורר עליה, לפי המוקדם; פירוט העובדות שעליהן מסתמך העורר; פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבסס הערר; הסעד המבוקש.


לאיזה בית דין יש להגיש את הערר?


באשר לסמכות המקומית נקבע, כי אזור שיפוטו של בית הדין בירושלים יהיה כאזור של שיפוטו של בית המשפט המחוזי בירושלים ואזור שיפוטו של בית הדין בת"א יהיה כאזור שיפוטם של בית המשפט המחוזי ת"א ובית המשפט המחוזי מרכז. לא ניתן להגיש ערר על החלטות של הרשות אשר ניתנו מחוץ למחוזות הנ"ל ויש להגיש עתירה מנהלית לביהמ"ש המוסמך.


המועד להגשת ערר


המועד להגשת ערר על החלטת הרשות הוא תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה אותה מבקשים לתקוף. כמו כן, על החלטה סופית של בית הדין לעררים ניתן לערער בזכות לבית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 45 ימים מיום מתן החלטת בית הדין (על החלטה אחרת של בית הדין לעררים ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לאותה ערכאה דלעיל).


האגרה


טרם הגשת הערר יש לשלם אגרה בסך 657 ₪. ערר לא יפתח אם לא תשולם האגרה אלא אם הוגשה בקשה לפטור מאגרה.