משקל היתר שניתן לשימוע (ראיון) במשרד הפנים ולסתירות במסגרתו

ככלל, כחלק מהליך בחינת בקשה להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר של אזרח ישראלי, עורך משרד הפנים שימוע לבני הזוג הטוענים לקשר זוגי. השימוע הוא בעצם ראיון אישי שנערך לכל אחד מבני הזוג, בנפרד, בדרך של סדרת שאלות ותשובות, באמצעותו פקידי רשות האוכלוסין במשרד הפנים מנסים לעמוד על טיב הקשר בין בני הזוג וכנות חייהם המשותפים.

פעמים רבות מתקבלת החלטת משרד הפנים לדחיית הבקשה ו/או להפסקת ההליך המדורג להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר, וזאת בשל סתירות שעלו בתשובותיהם של בני הזוג לשאלות שהופנו אליהם במהלך השימוע באשר לקשר הזוגי.

ניסיון העבר מלמד,כי משרד הפנים נוטה לבכר את תוצאות השימוע והסתירות שנתגלו במסגרתו על פני ראיות והוכחות אחרות שהוצגו על ידי בני הזוג, מהן ניתן היה להסיק על הקשר הכן שמקיימים האחרונים ואשר מצדיק דווקא את המשך ההליך. רוצה לומר, בשקלול כלל הנתונים והראיות שמוצגים בפני משרד הפנים, זוכה לעיתים השימוע לעיקר תשומת הלב, כשלתוצאותיו ולנאמר במסגרתו ניתן משקל מלאכותי ומגמתי רב, שלא כמצופה וכנדרש מרשות מנהלית.

יש והליך השימוע אף נערך שלא בהתאם לנהלי משרד הפנים עצמו ולכללי המנהל התקין המקובלים בשיטת המשפט הישראלית, דוגמת אי מתן אפשרות נאותה למרואיין להשמיע את עמדתו ולהציג ראיות התומכות בדבריו ו/או הקפדה על הצורך בהשתתפות מתורגמן כשהמרואיין אינו שולט בשפה העברית וכיו"ב. חמור מכך, לעיתים סגנון השאלות שעולות במסגרת השימוע נגוע במידה לא מבוטלת של מגמתיות מניפולטיביות וחוסר רלבנטיות.

בעתירות מנהליות שנדונו בשנים האחרונות בבתי המשפט לעניינים מנהליים שבה ועלתה סוגיית סבירות החלטת משרד הפנים בבקשות להסדרת מעמדם של בני הזוג הזרים של אזרחי ישראל, כשפעמים רבות במוקד הדיון עמד הליך השימוע שנערך לבני הזוג, תיעודו, תוצאותיו והמשקל שניתן לו ביחס לשאר הראיות.

לרוב, בתי המשפט לעניינים מנהליים מצאו לנכון להתערב באותם המקרים בהם נמצא כי החלטת משרד הפנים חרגה ממתחם הסבירות, תוך שזוהתה הפעלת שיקול דעת מוטעית ומוטה ו/או באותם מקרים בהם נפלו פגמים באופן ניהול ההליך המנהלי ובחינת הבקשה שהובאה בפני משרד הפנים.

במקרים דוגמת אלו, אימצו בתי המשפט לעניינים מנהליים גישה מקלה והומנית המתחשבת במכלול הנסיבות של המקרה. כביטוי לכך קבעו האחרונים, כי התעלמות ממכלול הראיות שהונחו בפני משרד הפנים, שחלקן אפשר ויהיו כבדות משקל, תוך מתן משקל רב ועודף לאמור בשימוע, כראיה מכרעת, על אף שניתן וצריך להבין את הדברים שנאמרו על רקע הנסיבות העובדתיות של המקרה הנדון, אינה מעידה בהכרח על חוסר כנות הקשר הזוגי. כמו כן, הפרזה בערכם של אי-דיוקים או אי-התאמות בין גרסאות מותירה תחושה כאילו הניסיון 'לדוג' שקרים גובר על המחויבות לבירור האמת.

ברוח זו נקבע בשורה של פסקי דין, כי יש להבחין בין קושי בזוגיות לבין חוסר כנות הקשר. מטבע הדברים ומורכבות העולם, בקשר בין בני זוג יש עליות ומורדות ולעיתים גם קשיים המשליכים על היכולת לקיים זוגיות בכל המובנים. אלא שבכך אין בהכרח כדי להביא למסקנה כי המדובר בקשר נעדר כנות. כמו כן, על הרשות המוסמכת להתייחס בפתיחות ל"ידועים בציבור" המנהלים משק בית משותף ולבחנם ברגישות ובזהירות, לבל ייגרם לאחרונים נזק על לא עוול בכפם, אם אמנם מדובר בקשר זוגי אמיתי ביניהם, גם אם הוא שונה וחורג מהמקובל.

לכן, מקום שמבקשי המעמד מציגים מצדם ראיות משכנעות לעניין הזוגיות הנטענת, מתקבל על הדעת שהרשות המנהלית תזדקק לבדיקה מעמיקה יותר, נוסף על ראיונות השימוע.