עתירה מנהלית בענייני הסדרת מעמד של זוגות מעורבים

'חוק בית המשפט לעניינים מנהליים' (להלן: "החוק")מסדיר את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (להלן: "בית המשפט").סעיף 5 לחוק קובע, כי לבית המשפט תהא הסמכות לדון בעתירה מנהלית - ..."עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענייין המנוי בתוספת הראשונה..." .

פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק מעניק סמכות לבית המשפט לדון בנושאי מנהל אוכלוסין ועובדים זרים. בין היתר, הוסמך בית המשפט לדון בהחלטות של רשות (משרד הפנים – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול) בענייני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה וכן בענייני הרחקה, משמורת ושחרור בערובה על פי 'חוק הכניסה לישראל'.

באשר לסוגיית הסמכות, כאמור, יש להבחין בין בקשות לפי חוק הכניסה לישראל, הנמצאות בסמכות בית המשפט עסקינן, לבין בקשות לפי חוק האזרחות, הנמצאות בסמכות הייחודית של בג"צ. לפיכך, מחד, החלטת שר הפנים בבקשת בן-זוג זר של אזרח ישראלי להתאזרח מכוח נישואין, אשר נעשית על פי הסמכות הנתונה לשר הפנים בסעיפים 5 ו-7 לחוק האזרחות, איננה נתונה לביקורת של בית המשפט. מאידך, בקשה לקבלת מעמד של תושב קבע מוסדרת בחוק הכניסה לישראל, ועל כן הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט.

זה מכבר נדרש בית המשפט העליון בשבת וכבג"צ להבהרת סוגייה זו בפרשת סלאמה[1]. בג"צ קבע, כי כאשר מדובר בבקשה להתאזרחות שמגיש בן הזוג הזר על סמך נישואיו לישראלי, פועל שר הפנים בשלבים הראשונים של הטיפול בבקשה מכוח חוק הכניסה לישראל, כאשר הוא מאשר למבקש אשרה לישיבת ביקור, ולאחר מכן אשרה לישיבה ארעית ואף ישיבת קבע - עד להשלמת הליך ההתאזרחות.

אך כפי שהדגיש כב' השופט ברק, חוק הכניסה לישראל מהווה במקרה זה רק "צינור פורמלי" להגשמת המדיניות על פי חוק האזרחות. לכן, עתירות הנוגעות להענקת אשרות זמניות או מעמד זמני בישראל במסגרת בקשת בן-הזוג הזר להתאזרחות ידונו בבג"צ.

לעומת זאת, בקשה לקבלת מעמד תושב קבע, שלא מכוח חוק האזרחות היא עניין הנשלט על ידי חוק הכניסה לישראל, והסמכות לדון בו נתונה לבית המשפט.

רוצה לומר, שאלת הסמכות הינה נגזרת של נסיבות המקרה והתוצאה הסופית עליה מצביע המבקש הזר בפנייתו למשרד הפנים להסדרת מעמדו בישראל - אזרחות או תושבות קבע. בהתאם, עתירה מנהלית באחת הסוגיות הכרוכות להליך הסדרת מעמדו של הזר, כאמור, תופנה לערכאה לה הסמכות לדון בעניין, כמפורט לעיל.

חוק הכניסה לישראל קובע את הכלל לפיו, ישיבתו של זר בישראל תהא מכוח אשרה ורשיון ישיבה שיוענקו לאחרון. עוד קובע אותו החוק, כי הסמכות ליתן אשרות ורישיונות ישיבה בישראל מסורה לשר הפנים ולצורך כך אף הוסמך הוא לקבוע תנאים לקבלתם, החלפתם או הארכתם. סמכותו זו של שר הפנים באה לידי ביטוי, בין היתר, בנהלי משרד הפנים המתייחסים להסדרת מעמדם של זרים שהם בני הזוג הנשואים או הידועים בציבור של אזרחי ישראל.

לשר הפנים הוענק שיקול דעת רחב [2] בכל הנוגע למתן אשרות ורשיונות ישיבה על פי חוק הכניסה לישראל, אך בדומה לשיקול דעתה של כל רשות מנהלית אחרת, זה נתון לביקורת מצד בית המשפט.

במסגרת ההליך המדורג והממושך להסדרת מעמדם של בני הזוג הזרים של אזרחי ישראל, נערכת בדיקה מקיפה וקפדנית, בין היתר, באשר לכנות הקשר בין בני הזוג, קיום מרכז חיים משותף בישראל והעדר מניעה בטחונית אופלילית של מי מהם שיש בה כדי להצביע על סיכון הנשקף לביטחון המדינה ו/או לשלוםהציבור.

כדבר שבשגרה, בחינת עניינים אלו כרוכה בהפעלת שיקול דעת ו/או סמכות המסורים לשר הפנים, כאמור, באופן שישקפו הם את תכלית החוקים דלעיל ומטרתם ותוך שייעשה בהם שימוש סביר ומידתי המתחשב בזכותו של כל ישראלי להקנות לבן זוגו מעמד של קבע במדינה ובזכותם הבסיסית והיסודית של בני הזוג לקיים זוגיות וחיי משפחה, כחלק מזכותם החוקתית לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[3].

באותם המקרים בהם השימוש בשיקול הדעתו/או הסמכות המסורים לשר הפנים אינו עולה בקנה אחד עם המסגרת החוקית בה הוא אמור לפעול, תוך חריגה ממתחם הסבירות והמידתיות הנדרשת במקרים רגישים כגון דא או כשהמדובר הוא במחדל, משמע אי הפעלת שיקול הדעת ו/או הסמכות המסורים לשר הפנים, תעמוד לנפגע הברירה לתקוף התנהלות זו באמצעות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.

--------------------------------------------------------------------------------

[1] בג"צ 2208/02, סלאמה נ' שר הפנים, פ"דנו(5) 950.

[2]בג"ץ758/88, קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505.

[3]בג"ץ3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728.