עתירה מינהלית מאפשרת לאדם אשר נפגע מהחלטה של רשות מינהלית, להביא את המחלוקת בינו לבין הרשות לבחינת בית המשפט.

 

תכליתה המרכזית של העתירה המנהלית היא השגת סעד משפטי (כגון צו "עשה" או צו "אל תעשה") כנגד הרשות המינהלית.

 

"החלטה של רשות מינהלית" מוגדרת כ- "החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל".

"רשות מינהלית" כוללת, בין היתר, כל רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.


בחינת החלטה של רשות מינהלית

החלטה של רשות מנהלית נבחנת בהתאם לכללי המשפט המינהלי, אשר התפתחו, בעיקר, בפסיקת בית המשפט העליון. במסגרת בחינת החלטה של רשות מינהלית בוחן בית המשפט, בין היתר:

סמכות הרשות המינהלית: רשות מנהלית רשאית לפעול רק בהתאם לסמכויות המוקנות לה בחוק ובתקנות.

 

פעולת הרשות המינהלית בהתאם לכללים והנחיות פנימיות: ככל וקבעה הרשות המינהלית נהלים והנחיות פנימיות, יש לבחון האם היא פעלה בהתאם לכללים ולהנחיות אלה.

 

הפעלת שיקול דעת על-ידי הרשות המינהלית: מעבר לעובדה כי על הרשות לפעול בהתאם לסמכות המוקנית לה, על הרשות החובה להפעיל את שיקול דעתה בטרם קבלת החלטה, בסבירות, תוך התחשבות בנסיבות המקרה, הימנעות משיקולים זרים ועוד.

 

קיום הליך תקין מצד הרשות המינהלית: על הרשות המינהלית בזמן קבלת ההחלטה לקיים הליך מנהלי תקין, ובין היתר, לפעול על פי תנאי החוק והכללים הרלוונטיים.

 


סמכות בג"ץ אל מול סמכות בתי המשפט המינהליים

 

בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) מוסמך לדון בעתירות המוגשות כנגד רשויות המדינה וגופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים או שלטוניים.

 

בעבר, עניינים מינהליים היו נידונים באופן בלעדי בבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ). במהלך השנים, ובעקבות העומס הרב אשר היה מוטל על בג"ץ, הועברו עניינים משפטיים מינהליים שונים אל סמכות בתי המשפט המחוזיים.

 

חלוקת העבודה בין בג"ץ לבתי המשפט לעניינים מינהליים הוסדרה בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש”ס-2000 (להלן: "החוק").

 

כך, סעיף 1 לחוק קובע: "חוק זה מטרתו להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים לדון בענינים מינהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק…".

 

כתוצאה מכך, שתי ערכאות משפטיות דנות בהליכים מתחום המשפט המנהלי: [1] בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג”ץ); [2] בתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים.

 

חלוקת העבודה בין בג"ץ לבית המשפט לעניינים מינהליים מוסדרת בחוק, ומשכך, בטרם הגשת עתירה, יש לבחון היטב לאיזה בית משפט יש את הסמכות לדון בעתירה.

 

לניהול עתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים יש סדרי דין מיוחדים המפורטים בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.


מועד הגשת עתירה מנהלית

 

על עתירה מינהלית להיות מוגשת במהירות האפשרית, ללא כל עיכוב (שיהוי), ולכל המאוחר בתוך 45 ימים לאחר שנודע לעותר על החלטת הרשות המינהלית, והכל ככל שלא קיימת הוראה אחרת בעניין.

 

הרציונל מאחורי ככל זה נועד לאפשר לרשות המינהלית וודאות משפטית, המשך פעולה ולמנוע מצב בו הרשות המינהלית משנה את מצבה לרעה.

 

דוגמה לעניין זה ניתן להביא מתחום המכרזים. כך, מתמודד במכרז אשר נפגע מהחלטה של רשות מינהלית צריך להגיש עתירתו בהקדם, על מנת שהרשות המינהלית והצדדים המעורבים לא ישנו את מצבם לרעה – חתימת חוזה עם הזוכה במכרז ותחילת עבודה של הזוכה במכרז בהתאם לתנאי המכרז.

 

לבג"ץ ובתי המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדחות עתירה מינהלית אשר הוגשה בשיהוי. על כן, עם היוודע לעותר על החלטת הרשות המינהלית, וככל ומבקש הוא לתקוף את החלטתה, עליו לעשות כן במהירות וללא שיהוי.

 

יודגש כי גם הגשת עתירה מינהלית תוך 45 יום לא שוללת את טענת השיהוי. ככל וסבור בית המשפט שהעותר לא פעל בהזדמנות הראשונה שניתנה לו והשתהה לשווא, רשאי לקבוע הוא שהעותר גרם נזק לצדדים הרלוונטיים המצדיק דחיית העתירה.

 


עורך דין עתירה מינהלית

 

טרם הגשת עתירה מנהלית מומלץ להיוועץ עם משרד עורכי דין העוסק בתחום, על מנת לבחון, בין היתר, את העילה המשפטית וסיכויי הצלחתה; הסמכות העניינית לדון בעתירה (בג"ץ או בית המשפט לעניינים מינהליים); קיומן של עילות סף שעלולות להביא לדחיית העתירה וכיו"ב.

 

לעו"ד בן-דוד ניסיון רב במשפט מינהלי וחוקתי, ובכלל כך, ליווי וייצוג לקוחות המשרד בפני בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) ובתי המשפט לעניינים מינהליים.

 

* הסקירה לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בעניין.


עודכן ב: 03/03/2021