למרבה הצער, גברים רבים אינם עומדים בנטל סכום המזונות החודשי הנפסק להם, מפאת חוסר יכולת כלכלי, ויוצרים יתרת חוב. הדבר גורר פתיחת תיק הוצלפ כנגדם וזה גורר סנקציות שונות עד כדי פקודת מאסר.
המחוקק מאפשר לו לפרוס את חוב המזונות לשיעורים באמצעות הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה בכפוף להוראות סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967.
סעיפים 69(ד) ו69(ה) לחוק ההוצל"פ קובעים את סמכותו של רשם ההוצאה להעברת תיק תחת טיפולו, לבית המשפט לענייני משפחה לצורך פריסת חובו של החייב.
באותם סעיפים נקבע כי נדרשת "הצדקה" וכן טעמים מיוחדים בכדי להפנות את החייב לבית המשפט, מכאן עולה כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות שבשיקול דעת במקרים אלו. עולה אפוא השאלה מה הן אותן נסיבות מיוחדות והצדקה הנדרשת לצורך העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לצורך פריסת חוב מזונות העבר.
ההלכה לעניין עסקינן נקבעה ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נה(3)360 (להלן: "הלכת גמזו") , בו קבע הנשיא (בדימ') ברק את הקביעה הבאה:
"מתי אפוא יתקיימו אותם "טעמים מיוחדים" שאותם דורש חוק ההוצאה לפועל להפעלת סמכותו של יושב-ראש ההוצאה לפועל על-פי סעיף 69(ה)? לדעתי, "טעמים מיוחדים" מתקיימים בכל מקרה שבו מוכח להנחת דעתו של יושב-ראש ההוצאה לפועל כי בלא קביעת שיעורים לחוב המזונות לא יוכל החייב לקיים את עצמו. במצב דברים זה יוכל יושב-ראש ההוצאה לפועל להפנות את בעלי-הדין לבית-המשפט כדי לבקש קביעת תשלום חוב המזונות לשיעורים".
לצד זאת הדגיש כב' השופט אנגלרד באותה הלכה:
"כל זה לגבי חובות רגילים. שאלה מיוחדת מתעוררת לגבי חוב פסוק הנובע ממזונות. ממהותם של מזונות, שהם נפסקים בתשלומים עתיים, דהיינו המדובר בחובות המתחדשים מדי חודש בחודשו. בשל חשיבותה הסוציאלית של חובת המזונות הנהיג המחוקק הסדרים מיוחדים לטובת הזוכים". וכן:
"יש להחמיר עם חייב מזונות שאינו ממלא את חובתו לספק את צורכי המחיה השוטפים לבני משפחתו הנזקקים להם".
כאמור מדובר בסמכות שבשיקול דעת, אשר בגדרה יכול הרשם לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים בכל תיק ותיק
היינו, תחילה יש להגיש בקשה מנומקת לרשם ההוצאה לפועל וככל שהוא מוצא שיש ממש בבקשה הוא מעביר את הבקשה לביהמ"ש לענייני משפחה שלו הסמכות להחליט בבקשה לגופה.
לצורך הדוגמא, אביא מקרה מהפסיקה ביחס לבקשה לפריסת חוב מזונות בה דן רשם ההוצלפ.
תיק הוצל"פ שנפתח בגין חוב מזונות, סך החוב בעת פתיחת התיק היה קרוב ל - 25,000 ש"ח בעוד בעת הגשת הבקשה עמד החוב בתיק על סך של כ- 45,000 ₪. יוער כי בהתאם להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, בבית המשפט לענייני משפחה חב החייב בתשלום מזונות ילדיו בסך של 6000 ש"ח מדי חודש.
מנתוני הבקשה עלה כי החייב התגורר עם חברתו בדירה שכורה במושב, דירה בת 3 חדרים בשטח כולל של 47 מ'. החייב הצהיר כי אינו מצליח לקיים את עצמו ונעזר בחברתו לחיים, באימו ובחברים. חברתו של החייב המתגוררת אימו מרוויחה כ- 8,000 ש"ח לחודש. החייב הינו טכנאי מחשבים עובד כעצמאי לטענתו הוא משתכר בכ- 1500 ש"ח (נטו) בממוצע.
החייב הסביר בחקירתו כי בעבר נהנה משכר גבוה בהרבה יותר וכיום מתקשה להגיע ללקוחות, וחלק מלקוחותיו הגדולים חדלו מלהשתמש בשירותיו. החייב הצהיר כי מצב חשבונות הבנק שלו, בכי רע והם מצויים ביתרת חובה גדולה. לחייב תוכנית חיסכון שהוא מפקיד בה תשלום חודשי של 250 ש"ח. החייב הבהיר בחקירתו כי תוכנית זו משועבדת לבנק לצורך הבטחת מסגרת האשראי. החייב העיד כי לאחרונה החלה הידרדרות במצבו הנפשי וכי החל בטיפול תרופתי בליווי פסיכיאטר.
הזוכה, גרושתו, טענה מנגד כי לחייב הכנסה גדולה מכפי שהוא מצהיר, והפנתה לתדפיסי חשבון הבנק שצורפו מהם עולה כי לחשבונות החייב מוזרמים אחת לכמה חודשים סכומי כסף גדולים. כמו כן טענה כי לחייב פוטנציאל השתכרות גבוה שהוא אינו ממצא, אשר למצבו הבריאותי של החייב, הזוכה טענה כי החייב סומך טענתו זו על סמך ביקור בודד אצל הפסיכיאטר. עוד הוסיפה הזוכה כי לא עלה מחקירתו כי הוא אכן מטופל בתרופות פסיכיאטריות. בהתאם, הזוכה טוענת כי אין החייב הציג נסיבות המחייבות את העברת התיק לבית המשפט המוסמך בכפוף לסעיף 69(ה) לחוק ההוצל"פ.
הרשם קבע כי בלא קביעת שיעורים לחוב מזונות העבר לא יוכל החייב לקיים את עצמו.
בנימוקיו ציין הרשם כי החייב לא עמד בחובתו לתשלום מזונות שנפסקו נגדו. כתוצאה מכך הצטבר סכום ניכר בגין חוב מזונות עבר. .החייב כפי שעולה מחקירתו אינו ממצא את מלוא פוטנציאל השתכרותו, לחייב הוצעה עבודה כשכיר בשכר חודשי העולה על שכר המינימום במשק והוא דחה אותה.
יחד עם זאת ציין הרשם כי בחינה מקיפה של הכנסות החייב מעלה כי גם אילו מימש החייב את פוטנציאל השתכרותו (בהתאם לעניין סולטן), עדיין לא הייתה נותרת בידיו הכנסה לקיים את עצמו וכל זאת במקביל לתשלום המזונות השוטפים ותשלום חוב העבר.
צוין כי תשלום דמי המזונות השוטפים משמעו, הזנת ילדיהם של בעלי הדין, משכך יש לראות בזכויותיהם של ילדיו לתשלומים אלו כזכות מהותית שיש לשמורה, כמעט בכל דרך. והאיזון בין זכויות החייב אל מול זכויותיהם של ילדיו לתשלום מזונותיהם מחייב בחינה מקיפה, המחייבת התחשבות במכלול הנסיבות תוך מתן חשיבות יתרה לתשלום המזונות והביא מדבריו של הנשיא (בדימוס) ברק בעניין גמזו:
"הייחוד של חוב זה מעמיד את נקודת האיזון בין התכליות המתנגשות קרוב עוד יותר למעטפת של כבוד האדם של החייב, וזאת גם אם הזוכה לא יגיע למינימום של קיום אנושי אם המזונות לא ישולמו. עם זאת, גם בחוב מזונות, איזון זה לא צריך לפגוע "בגרעין הקשה" של כבוד החייב. יש לשמור על צלם האדם של החייב במזונות.
יש להבטיח את מינימום הקיום האנושי של החייב במזונות. איזון זה יובטח אם נפרש את הוראת סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל באופן שסמכותו של ראש ההוצאה לפועל להפנות את בעלי הדין לבית המשפט "מטעמים מיוחדים" מתקיימת שעה שראש ההוצאה לפועל השתכנע כי ללא קביעת שיעורים לחוב המזונות, לא יוכל החייב לקיים את עצמו, וזאת בין אם לחייב נשקף סיכון של מאסר בשל החוב בגין המזונות ובין אם לאו".
עוד ציין הרשם כי בהתבסס על הלכת גמזו, התכלית להעברת תיק לבית המשפט המוסמך בהתאם לסעיף 69(ה) איננה רק מניעת מאסר חייבים חסרי אמצעים, אלא גם שיקום חייהם של בעלי הדין.
עוד ציין הרשם כי גם אם החייב ימשיך לשלם את המזונות השוטפים כפי שהוריתי, העומדים על סך 6500 ש"ח לחודש ובנוסף יישא בתשלום חוב מזונות העבר הרי לא יוותר לו די כדי לקיים את עצמו. על זכותו של החייב לקיים עצמו, עמד אף הדין העברי בקובעו:
"כמה חייב ליתן וכיצד יתננה- שיעור נתינתה אם ידו משגת תינתן כפי צורך העניים ואם (אין) ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצווה מן המובחר". [יורה דעה, סימן רמ"ט, סעיף א', הלכות צדקה] ובסוף ציין הרשם כי האיזון בין זכויות החייב אל מול זכויותיהם של ילדיו בתשלום מזונותיהם יתאפשר, כפי שעולה מפרטי התיק, רק באם החייב ישקם את חייו ויממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלו, למענו ולמען ילדיו ולכן קיבל את הבקשה והורה על העברת תיק זה לבית המשפט לענייני משפחה בכ"ס, לשם דיון בהתאם להוראות סעיף 69(ה) לחוק ההוצל"פ.
עודכן ב: 18/03/2018
.jpg)
.jpg)
