משמורת מחולקת לפי עקרון טובת הילד

הפסיקה קבעה כי השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדינו בסוגיית משמורת בקטינים הינו עיקרון טובת הקטין.

טובת הקטין הינו מושג שאין לו הגדרה ברורה אך קיימת החובה על בית המשפט להכריע בעניין זה בכל עניין הנוגע לילדים והבא לפתחו.

כך נקבע בהקשר למושג זה, המהווה עקרון על, בפסיקה: "בבואנו לבחון מהו התוכן שנושא על גבו מושג זה של טובת הילד, נוכחים אנו כי מדובר במונח אמורפי, עמום ורחב היקף, העשוי להכיל תכנים מתכנים שונים בהתאם להקשר הדברים ולמצב הדברים העובדתי בכל מקרה ומקרה. לפיכך, "...בתי המשפט נדרשים מעת לעת לצקת בו תוכן ולעצב קריטריונים לצורך יישומו במקרה הקונקרטי העומד לדיון".

הפסיקה וועדות שונות שבחנו העניין, קבעו שורה של אמות מידה שמילויין בתוכן מעשי וקונקרטי הוא זה שישרטט את טובתם של הקטינים.
במסגרת דו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי נקבע כלדהלן:

"2. בעת קביעת טובת הילד יישקל מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד בין היתר לאור הגורמים הבאים:

(א) רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון;

(ב) שלומו הגופני והנפשי של הילד;

(ג) גילו של הילד וכשריו המתפתחים;

(ד) מימד הזמן בחיי הילד;

(ה) מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלבנטיים לעניין הנדון;

(ו) ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה;

(ז) קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו;

(ח) עמדת הורי הילד ואנשים משמעותיים אחרים בחייו של הילד על העניין הנדון;

(ט) הידע המקצועי הרלבנטי לעניין הנדון;

(י) כל גורם אחר שנקבע בחיקוק כקשור לקביעת טובת הילד ביחס להחלטה או לפעולה בעניין הנדון או שיימצא כקשור לה על ידי הגורם המחליט.

3. הכרעה בדבר טובתו של ילד מסוים תנומק בכתב, תוך פירוט בדבר ההיבטים אשר נשקלו בפועל בעת קבלת ההחלטה בהתייחס לאמור בס"ק (2) לעיל, והמשקל שיוחס להם בהקשר הנדון".

כיום נהוג על ידי בתי המשפט להעניק חשיבות רבה למסקנות דיווחי ועדות מומחים בשל השתתפותם של גורמים מקצועיים בוועדות אלה והממצאים נתפסים בבחינת קווים מנחים המסייעים לבתי המשפט לקבוע את טובת הילד הקונקטית בכל מקרה ומקרה.

ועוד קבעה הפסיקה: "... בית המשפט אינו אינו כבול בהחלטות קודמות בעניין המשמורת, ואף בהחלטה שאישרה את הסכמת הצדדים לגבי משמורת, כבמקרה דנן, זאת במידה ומוכח כי טובת הקטין מחייבת שינוי ההחלטה שניתנה בעניין משמורתו".

מה יעשה בית המשפט עת מתרחש סכסוך מתמשך קשה וסבוך עד כד ניכור הורי בין שני הורי הקטין ביחס לסוגיית המשמורת?

באחד מן המקרים פסק בית המשפט כי הקטין יהיה ב- "משמורת מחולקת", כך שהדבר יהווה "שובר שוויון", במובן זה שיצומצמו הקונפליקטים ההוריים, ולא יהיה מצב לפיו קביעת הורה משמורן אחד יגרום לשלילת דמותו של ההורה האחר, הן בעיני אותו הורה, ועיקר לכל – בעיני הקטין.

ביהמ"ש הדגיש כי כוונתו הינה למשמורת מחולקת, ולא למשמורת משותפת, שכן ההורים נאבקים ביניהם, עם זאת גם במשמורת המחולקת תיהיה קיימת נוכחותם של שני ההורים בחיי הקטין, כך שבית המשפט לא "הפקיע" ממי מההורים לחלוטין את המשמורת.

בית המשפט פירט את התנאים המקדמיים שנקבעו אמנם למשמורת משותפת – אך ישימים במידה מסוימת גם ביחס למשמורת מחולקת אשר התקיימו באותו המקרה: הוכח כי לשני ההורים מעורבות רבה בחיי הקטין, ההורים גרים שניהם בסמיכות זה לזה , מתוך התסקירים עלה כי קיים קשר טוב בין כל אחד מההורים לבין הקטין, לא היתה כל תקשורת בין ההורים, ומשכך לא יכל להיות ביניהם תיאום ולו מינימאלי.

מטעם זה, קבע ביהמ"ש, כי לא ניתן לקבוע "משמורת משותפת", אלא דווקא "משמורת מחולקת", עם חוקיות הורית בוררה לחלוקת זמני השהיה של הקטין עם כל אחד מהוריו, ביהמ"ש לא יכל להסתמך על "רצון הקטין", שכן הקטין היה מוסת על ידי אמו, "המעברים" בין ההורים בעת לקיחת הקטין והחזרתו היו קשים במיוחד, האם האשימה את האב באובססיביות, בהתעללות בקטין ואלימות כלפיו, ואילו האב האשים את האם בהזנחת הקטין, בחוסר התחשבות בצרכיו, ובהנחלת אורח חיים שיפריע לגידולו ועיצובו כאדם בוגר. משכך בית המשפט הסיק וקבע כי אם יקבע את המשמורת אצל מי מההורים, נוכח הקיצוניות הרבה בהתנהגותם, וריבוי התביעות והאשמות ביניהם, הדבר יביא לשלילת ההורה האחר.

לאור כל זאת פסק ביהמ"ש כי שני ההורים יהיו משמורנים לקטין וקבע חלוקת זמני השהייה של הקטין בין ההורים.