בחינת עילות לפסלות צוואה

 

בחינת עילות לפסלות צוואה:

 

 

הנחת המוצא בחוק הירושה היא שהצוואה כשרה, ויש להגשים את רצונו של המצווה ובלבד שלא נפל בו פגם אחר. "החוק נותן משקל רב לזכות המנוח להחליט מה שייעשה בנכסיו לאחר פיטרתו, אפילו תוך הדרת היורשים לפי דין מזכויותיהם כיורשים" כך פסק המשנה לנשיא ש' לוין בר"ע 5103/05, טובה דשת ואח' נגד שלום אליהו ואח'.

 

 

הבנת טיב הצוואה

 

 

הבנת המנוח את טיב הצוואה עליה חתם נבחנת על-פי הנסיבות המתקיימות בעת עריכת הצוואה עצמה. נפסק כי "גם מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות בהן נתערפלה דעתו, הרי אם מצא בית המשפט כי היה צלול ביום עשיית הצוואה – ולא כל שכן, אם כך היו פני הדברים במועד עשייתה הלכה למעשה – הריהו רשאי וצריך לקבוע כי פלוני 'הבין את טיבה של הצוואה' שעה שעשה אותה".

 

 

השפעה בלתי הוגנת

 

כאמור, הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה כזו, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום. כדברו של בית המשפט כי "כל עוד אין ראיה מהימנה על מציאותה של ההשפעה הבלתי הוגנת, הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש הביטול".

 

 

יחד עם זאת, כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשייה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. אבני הבוחן לעניין קיומה של תלות, אם היתה כזו, ילמד בית המשפט מעצמאותו של המצווה. קרי, "ככל שהמצווה היה יותר עצמאי, תתחזק נטיית בית המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה".

 

 

את שאלת עצמאותו של המצווה, יבחן בית המשפט לאורך תקופה, כאשר הדגש יהיה על מצבו במועד עריכת הצוואה. קרי, מקום בו יתברר כי המצווה נזקק לעזרתו של הזולת, ימשיך בית המשפט ויבחן אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. ההנחה היא שכאשר אנשים אחדים חולקים בינהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, יותר קטנה, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לעומת מצב בו, הנהנה הוא היחיד שסייע למצווה, כי אז ניתן לומר כי המצווה פיתח תלות בנהנה ויכול ויש מקום להשפעה בלתי הוגנת על המצווה. דבר שיכול להוביל לשיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.

 

 

עוד יבחן בית המשפט את היקף ומידת הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה. ככל שיתברר כי בתקופה שקדמה לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה.

 

מבחן עזר נוסף העומד לרשותו של בית המשפט הינו נסיבות עריכת הצוואה. בית המשפט קבע כי, "...אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו".

 

 

מבחנים נוספים שעשויים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת יכול להיות האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה. מעורבותו של הנהנה מן הצוואה בבחירת עורך הדין שיערוך אותה, מחייבת בחינה זהירה של נסיבות העניין על מנת לוודא שאין בהן כדי להצביע על שפעה בלתי הוגנת.

 

 

כשרות משפטית:

 

המקרה שהיה כך היה ב תע (ת"א) 102850/09 א' נ' ש': המנוח צ' ז"ל (להלן: המנוח) נפטר ביום 12.5.08 בהיותו בן כמאה שנים ללא צאצאים. הוא הותיר אחריו שלוש צוואות.

 

 

המחלוקת המשפטית: האם לקיים את צוואתו האחרונה (השלישית) של המנוח, או שיש לקבל את התנגדות המתנגדים ולקבוע כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואות אלו ויש לבטלן.

 

 

נקבע: "...כידוע, הנטל להוכיח את העדר כשירות של המצווה לערוך צוואה הוא על הטוען טענה זו. על הטוען לכך להביא ראיות ספציפיות וחד משמעיות, לפיהם ביום עריכת הצוואה המצווה לא היה כשיר. מאחר ומדובר בעניין שברפואה, יש להתבסס ככל האפשר על מומחים ברפואה ועל מסמכים רפואיים ואין ליתן משקל רב להתרשמותם של אנשים שאינם בקיאים בנושא זה.

 

במקרה דנן, העידו עדים שונים שהתרשמו שהמנוח היה צלול בתקופה הרלוונטית ומאידך, העידו אנשים אחרים כי המנוח "לא ידע מה קורה איתו". לפיכך, יש לנקוט בזהירות רבה בבחינת משקל עדותם של עדים אלו, מה גם, שרובם ככולם נוגעים בדבר ושייכים ל"מחנה" של הצד שזימן אותם.

 

העובדה כי המתנגדים בחרו שלא לא לנצל את האפשרות שעמדה לרשותם לקבלת חוות דעת ממומחה רפואי אובייקטיבי מטעם בהמ"ש, פועלת לחובתם. עדות שני הרופאים שטיפלו במנוח, לפיה המנוח היה כשיר, לא נסתרו. והמתנגדים לא הרימו את הנטל הכבד המוטל עליהם להוכיח כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה".

 

עודכן ב: 21/08/2013