הסכם שנעשה בין בני זוג מחייב את הילדים?

 האם הסכם ממון שנחתם בין ההורים ובין היתר מסדיר את ענייני מזונותיהם של הילדים, מחייב את הילדים?

הלכה היא, וכפי שהיא מתבטאת בפסיקת בתי המשפט כי הסכם ממון שנחתם בין ההורים ובין היתר מסדיר את ענייני מזונותיהם של הילדים, מחייב את ההורים בלבד ואינו מחייב את הילדים.

פועל יוצא מכך הוא, כי הילדים רשאים להגיש תביעה עצמאית למזונותיהם מן האב. הרציונל העומד ביסוד ההלכה היא שעניין המזונות חייב להיות נושא בפני עצמו הנדון בתביעה מיוחדת בשמו של הילד למזונותיו, וזאת כאשר ברור הוא כי טובת הילד לבדה היא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר.

קרי, במערבולת הליכי הגירושין עלולים להישמט מההורים נתונים חשובים הקשורים לאינטרסים של ילדיהם, ועלולה להיטשטש יכולתם לצפות את צרכי ילדיהם בעתיד. בתביעה נפרדת בשם הילדים יש יותר סיכוי, שעניין המזונות לא יידחק לקן זווית כטפל לעניין הגירושין, אלא שבהיותו נושא ועיקר, יידון במלוא תשומת הלב הראויה.

וככל שמדובר בהסכם גירושין, עמדת בית המשפט היא כי הסכם גירושין שנחתם בין ההורים כאשר הילדים הקטינים לא היו צד לו, ואשר גם לא התיימר להיערך בשם הילדים, אין בו כדי לחסום דרכם של הקטינים בבואם לבית המשפט לתבוע מזונותיהם, להם הם זכאים על פי הדין האישי החל עליהם.

בפס"ד אמיר אברהם ואח' נ' אהרן אברהם (ע"א 108/75) קבע בית המשפט כי "אישורו של ההסכם על ידי בית הדין הרבני אין בו לעניין זה כדי להוסיף או כדי לגרוע, שהרי ההסכם התייחס על פניו רק ליחסים בין האם לאב ולא התיימר אף לכאורה לשקף עמדתם של הקטינים או לכללם כצדדים להסכם". במילים אחרות האישור של ההסכם איננו יכול להוסיף להסכם את אשר אין בו ואין האישור מוסיף צדדים להסכם אשר לא נטלו חלק בכריתתו.

מכל האמור לעיל יוצא כי, אף כאשר עסקינן בהסכם שנעשה בין בני זוג, בין הסכם ממון ובין בהסכם גירושין שקיבל תוקף של בית המשפט או בית הדין הרבני שעניינו מזונות הילד, אינו מחייב אלא את ההורים עצמם שהתקשרו באותו הסכם, וההסכם אינו מעכב בעד הילד מלהגיש, בשמו הוא, תביעת מזונות נגד אביו שלא על פי תנאי ההסכם.

שהרי כוחו של הסכם בין הורים יפה במערכת היחסים שבינהם, אך אינו מחייב את ילדיהם הקטינים, שלא היו צד לאותו הסכם. משום כך, אין לראות את תביעתם של קטינים למזונות כעניין שהיה כרוך בהליכי הגירושין שבין הוריהם, ושערי בית המשפט פתוחים בפניהם לתבוע את הוריהם בעניין המזונות באופן עצמאי.

מירוץ הסמכויות:

בתיק מס' 8873/ס"ג נדון מקרה בו הבעל הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני ובה כרך את מזונות הילדים וראייתם. באת-כוח האישה טענה כי ישנה מחלוקת בין הצדדים לעניין הדברים שנכרכו בתביעת הגירושין ועל כן, אין לבית הדין הרבני הסמכות לדון, ולכן אף לא התייצבה לדיון שנקבע בתקווה כי בית המשפט לענייני משפחה ידון בנושאים "הכרוכים" ראשון ובכך "יקנה" סמכות.

בית הדין הרבני קבע כי למרות שעניין מזונות הילדה נכרך בתביעת הגירושין, אין בכך כדי למנוע הגשת תביעה עצמאית של הילדה למזונותיה בבית המשפט לענייני משפחה. אולם, בשל כיבוד הערכאות, בית המשפט לענייני משפחה יראה את עניין הסמכות כעניין שבית הדין הרבני החל לדון בו ואשר הדיון בו נמצא בשלב מתקדם – משכך, יימנע מלדון בעניין זה.