.JPG)
במאמר זה אעמוד בקצרה על סוגיות חשובות בתביעות לשון הרע שמקורן בתלונה המוגשת למשטרת ישראל. לטובת הקורא, אנסה לעשות כן בצורה הפשוטה ביותר האפשרית ומבלי להלאות בהפנייה וציטוט להוראות חוק ופסקי דין.
תלונת שווא למשטרת ישראל היא תופעה שיש לעקרה מן השורש, ואיני בטוח שמלוא המאמצים נעשים בנושא זה. הרצון שלא להרתיע מתלוננים הוא מובן, אך אינו יכול לבוא על חשבון מיצוי הדין, בחומרה, עם מגישי תלונות שווא, אשר בהבל פיהם עלולים להפוך את חייהם של אנשים נורמטיביים, לגיהנום של ממש.
אני מאמין כי על נפגעי תלונות שווא לתבוע את יומם בבית משפט אזרחי, להגן על שמם הטוב, ולזכות בפיצוי עבור הסבל והנזק אשר נגרמו כתוצאה מהגשת התלונה.
אולם לתביעה כזו יש מאפיינים ייחודיים וסיבוכיות ספציפית. אנסה לסייע לכם, להלן:
אתחיל במה שכמובן מסקרן את הקורא. כן, זה אפשרי לתבוע בלשון הרע בגין תלונת שווא למשטרה. אפשרי, אך לשיטתי, עלול להיות מסובך יותר מתביעת לשון הרע קלאסית. צריך לעשות זאת בחכמה רבה, ולהצטייד בעורך דין מיומן.
הבחנה חשובה לטעמי בין תביעת לשון הרע שאקרא לה לצורך הנוחות "קלאסית", למשל כזו המבוססת על פרסומים כדוגמת שכן המאשים את שכנו בביצוע עבירות פליליות, אגב אסיפת דיירים, לבין תביעת לשון הרע המבוססת ומוגשת על ידי מי שהוגשה כנגדו תלונת שווא למשטרת ישראל, הנה כי תביעת לשון הרע "קלאסית" היא תביעה שאין רציונל המנוגד לה. כלומר, המחוקק ובתי המשפט אינם רואים לנכון להגן על פרסומים כאלו, ככלל.
תביעת לשון הרע המבוססת על תלונת שווא למשטרת ישראל שונה לחלוטין, היות והיא נתקלת במחסום ראשוני, כבר עם הגשתה ועוד בטרם הוגשה הגנה. מחסום זה הנו רצון המחוקק ובתי המשפט לעודד, או להגן, על פניה לרשות מוסמכת, במקרה זה משטרת ישראל, ולא ליצור אצל הציבור חשש או רתיעה מפני הגשת תלונה.
מה המשמעות הפרקטית לתובע בלשון הרע עקב תלונת שווא?
למיטב נסיוני, ואדגים זאת באמצעות מקרה בו טיפלתי באופן אישי, הנטל המוטל על תובע בלשון הרע עקב תלונת שווא, הוא כבד יותר. יש לחדד: עצם הפניה למשטרת ישראל כרשות מוסמכת, היא פניה מוגנת, כלומר זוכה להגנה בחוק איסור לשון הרע.
מה שאינו זוכה להגנה הנו היבט ה"שווא" בתלונה. כלומר, ואת זאת כבר קבעו בתי המשפט באופן ברור, תלונה המוכחת כתלונת שווא (ואוסיף, מובהקת), לא תזכה להגנת בתי המשפט, והיא ברת תביעה בלשון הרע.
האם בית המשפט כפוף לממצאי המשטרה ולתוצאות חקירתה?
לא ולא! סברה נפוצה ושגויה הינה כי במידה והתלונה נסגרה מחוסר אשמה, דרכנו סלולה לניצחון בתביעה בבית המשפט, שכן, יסבור הקורא אולי בצדק, הנושא נחקר ונבדק על ידי משטרת ישראל, ונמצא כהיה ולא נברא. ובכן, מבחינת בית המשפט, התיק מתחיל "מחדש", והוא אינו רואה עצמו כפוף כהוא זה לתוצאות התלונה ולממצאי המשטרה.
הבהרה חשובה נוספת הנה כי תלונה יכולה להמצא כתלונת שווא על ידי בית המשפט, לא רק במקרה בו עילת הסגירה היא חוסר אשמה. כאמור לעיל, בית המשפט בוחן את המקרה מתחילתו ואינו רואה עצמו כפוף לתוצאות חקירות המשטרה.
סגירת תלונה מחוסר אשמה - כי לא היו עדים או ראיות
מקרה שהיה כך היה - כנגד פלונית הוגשה תלונה במשטרה, לפיה בעת ששהתה במעלית עם שכנתה, היא תקפה את שכנתה באלימות קשה. לתקיפה זו לא היו עדים ולא היו סימוכין מצולמים. המשטרה ערכה חקירות ועימותים, ומצאה לסגור את התלונה מחוסר אשמה. בית המשפט מצא שלא לקבל את תביעת לשון הרע שהוגשה, בקביעה לפיה הוא אינו יכול לשלול את קרות האירוע. זו קביעה שיש לה משמעות עצומה והיא מדגימה את הקשיים אותם ציינתי לעיל.
וכאן עלי "לדבר משפטית": בית המשפט בעצם לא קובע פוזיטיבית שהיתה תקיפה. הוא לא מצא לכך כל ראיה ותימוכין. הגם זאת, ולטעמי בהחמרה יתרה ושגויה, הוא מצא לדחות את התביעה, שכן לשיטתו אי אפשר לשלול שארעה תקיפה. ברמה המשפטית, זו בעצם הפיכת מלאכת הוכחת עובדה שלילית, כזו שהפסיקה קבעה פעמים רבות שהנטל לגביה הוא נמוך, להוכחה בעלת נטל כבד ומוגבר. ראוי להדגיש כי המקרה לעיל נדון בבית משפט השלום ואינו הלכה מחייבת.
מסקנתי והמלצתי ללקוחות המעוניינים לתבוע בלשון הרע עקב תלונת שווא למשטרת ישראל:
בצעו, בזמן אמת ובסמוך ככול האפשר למועד הגשת התלונה, את מיטב המאמצים, על מנת לוודא כי ברשותכם ראיות היכולות לשכנע את בית המשפט בצורה חזקה, כי התלונה היא אכן סיפור בדים שאין להגן עליו.
מומלץ כמובן לנסות ולקבל את כל החומר מן המשטרה, לרבות תמלילי חקירות, עימותים וכו'.
פנו כבר בזמן אמת לייצוג על ידי עורך דין מנוסה ומיומן.
וודאו כי עורך הדין חשוף לסיפור על מלוא הראיות. אל תסתירו דבר.
