עם תיקונה של ההוראה הקיימת בחוק הכשרות המשפטית המורה, כי בפירוד בין בני זוג טובת קטינים עד גיל 6 להישאר בחזקת אמם, עמדו אף למבחן מעמדם של זכויות האדם בחברה הישראלית. זאת, כאשר בבסיסו של תיקון חוק זה, ישנן שתי תכליות חשובות המעוגנות בחוקי היסוד.


האחת הינה "הזכות לשוויון" אשר הוכרה כזכות חוקתית. כאשר בתיקונו של החוק, נראה כי אף הזכות לשוויון זוכה לשוויון כשהיא מוחלת באופן שווה על שני המינים ואינה באה לידי ביטוי רק אימתי שקבוצה כל שהיא עושה בו שימוש לקידום צרכיה.


בנוסף כמו כן, תיקון זה עושה צדק עם "זכויות האדם בעניינם של קטינים", עת ההסתכלות על טובת הקטינים תהיה במובנה הטהור, חפה מכל חזקה והנחה ובעיקר, מונעת מהצדדים לעשות שימוש בילדיהם הקטינים, כ'קלפי מיקוח'.


השינוי בחקיקה, היה שינוי מתבקש צודק והגון מאין כמותו

 

נדמה כי בעניין זה, בתי המשפט השונים הקדימו את המחוקק, כאשר אלו בפועל בפסיקותיהם העדכניות, הרחיבו את החריגים המאפשרים להתגבר על חזקה זאת.


יתכן והמצב הקיים היה יכול להימשך, בו השימוש שעשה ביהמ"ש בחריגים אכן היה מתרחב, בעוד החוק במתכונתו היה ממשיך להתקיים ולהניח את מצפונם של המצדדים בו, דבר שאינו מבוטל במאבקי גירושין...


אך בתיקון האמור יש אמירה חשובה ביותר, כי גם בלהט המאבק הגירושין האמוציונאלי והקשה, כאשר כל צד מנסה להשיג עוד הישגים, ראוי כי זכויות אדם אלו כאחרים, יעמדו לפני אינטרסים שונים של הצדדים.


בעולם מתקדם בו נעשה מאמץ להשוות תפקידים ומעמדות בין המינים, ראוי כי ההזדמנות למימוש ההורות מחד, והפיתוח האישי מאידך, תינתן באופן שווה לשני הצדדים.


היטיב להגדיר זאת כב' הש' יהורם שקד בתמ"ש (ת"א) 8309-06-11 "המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך".


אך נראה, כי בעיקר מי שיצא נשכר מאותה החלטה דווקא, הינם הקטינים עצמם. כאילו לא היה די לאותם קטינים במציאות הקשה שנכפתה עליהם עם פירוק המשפחה, אלא שאלו הופכים ל'קלפי מיקוח'.


בעולם מתקדם בו סחר בבני אדם הנו הס מלהזכיר, הענקת חזקה למאן דהוא על ילדיו המשותפים, הייתה בפועל מציבה אותו בעמדת כוח או נחיתות - תלוי בעיני המתבונן וצרכיו, כאשר הצד השני היה מוכן לשלם או מאידך לוותר וויתורים כדי להשיג את מבוקשו.


המציאות העגומה מלמדת, כי לעיתים לאחר קרב משפטי ארוך בו כביכול האחד יצא 'מנצח' ואין ביכולתו הטכנית לעמוד בהסדר שהשיג, אותם קטינים נותרים משך ימים שלמים עם שמרטפ/ית, בעוד ההורה השני מייחל לנוכחותם.


כעת כשהאם והאב יאלצו להוכיח בביהמ"ש את כישוריהם ההוריים, יכולותיהם, האפשרויות העומדות ברשותם וכן את אופן מימוש ההחלטה על ידם, אלו יביאו בסופו של יום לתוצאה מושכלת וצודקת.