חובת גילוי מורחבת בכריתת חוזים

חובת הגילוי בדיני החוזים, הורחבה והתפתחה בפסיקותיו השונות של בתי המשפט. חובה זאת יסודה בעיקרון הבסיסי המוסרי והחוקי המעוגן במקורות ישראל "ועשית הישר והטוב". חובה זאת עוגנה בחוקים שונים, על פיהם קיימת חובה לנהוג בתום לב, הן במשא ומתן לקראת כריתת חוזה, והן בשלבי ביצועו, ומשכך על צד לחוזה לגלות פרטים מהותיים בעסקה. חובה זאת כיום, מהווה אבן יסוד למפגש רצונותיהם של צדדים לחוזה.

מפסיקותיו של בהמ"ש השונות עולה, כי חובה זאת מתגברת ומחייבת יותר, שעה שמדובר ביחסי אמון בין צדדים לחוזה, אשר סמכו האחד על רעהו מכוח נסיבות שונות.

חובת הגילוי הורחבה מאוד בפסיקותיו של ביהמ"ש, כאשר היא חלה גם במקרים בהם היה נראה כי הצד השני התרשל בבדיקותיו

כך לדוגמא בין היתר, הורחבה חובת הגילוי בהלכה שנקבעה בערעור שנתקבל בביהמ"ש העליון, אודות מקרה בו נדונה עסקת מכר דירה עם חריגות בניה שעליהם הרוכשים לא ידעו, אך למרות זאת הצהירו באופן מפורש בחוזה, כי בדקו את הנכס ומצבו התכנוני ברשויות טרם ביצוע העסקה.

פסק הדין קבע, כי למרות שקונים הצהירו את שהצהירו בחוזה, הרי שעצם העובדה כי בסופו של יום הקונים לא בדקו ולא ידעו על חריגות הבניה, הרי שהייתה מוטלת על המוכר חובה לגלות זאת בפניהם, מכוח חובת הגילוי ותום הלב. חובת הגילוי, כמו חובות רבים ואחרים הנובעים מעקרון תום הלב, מהווים אבן דרך בבוא ביהמ"ש לבחו את העסקה ואת מאפייניה, אלו הם אשר יכריעו את הכף בסופו של יום.

לאור האמור, נדרש לבחון באופן מדוקדק ומקיף את כלל הנסיבות שהביאו ליצירת העסקה וכריתת החוזה, שכן בסופו של יום, רק אלו הם אשר בכוחם להשפיע על הכרעת ביהמ"ש.