התובע, עידן אלקובי (להלן – העובד) הועסק אצל הנתבעת, טוקותה בע"מ (להלן – המעסיקה) בבית קפה "גרג" בקריון בין החודשים 8/2012 ל- 8/2013. בהליך זה עותר העובד לחיוב המעסיקה בתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, והפרשים בגין הפרשות מעסיק לפנסיה, חופשה, חג וגמול שעות נוספות.

 

בהליך זה העיד העובד לעצמו. מטעם המעסיקה העיד מר יוסי פטיה, מנהל מקום העבודה (להלן – פטיה).

 

... לא הוצגה בפני הודעה על תנאי עבודה, והמעסיקה אישרה כי אין הסכם עבודה המסדיר את תנאי עבודתו של העובד (פרו: 1; ש: 10). ומכאן, שמוטל על המעסיקה לסתור את טענת העובד באשר למועד תחילת העסקתו (חוק הודעה לעבודה (תנאי עבודה), תשס"ב – 2002, להלן – חוק הודעה לעובד).

 

 

...מכלל האמור עולה כי העובד אכן נדרש לעזוב את מקום העבודה, לא נמסר לו מידע מדויק באשר למועד התחלת שיבוצו מחדש במשמרות ומעמדו אצל המעסיקה לא הובהר לו בכתב או בעל-פה במהלך התקופה 16.7.13 ועד 1.8.13 או אף לאחר מכן.

 

הלכה היא כי מעשיו של המפוטר או המתפטר הם הקובעים אם במעשה של פיטורים מדובר או התפטרות, ולא הפרשנות שאחד הצדדים מייחס למשנהו. בנסיבות המקרה כאן, די בתשתית העובדתית כמפורט לעיל כדי לתמוך במסקנה כי העובד לא ביקש לנתק את קשרי העבודה שלו עם המעסיקה. בנסיבות בהן המעסיקה היא המפסיקה את עבודתו השוטפת של העובד ושיבוצו לעבודה, מוטל עליה הנטל לראות כי יש בהתנהלותו של העובד משום התפטרות. בנטל זה לא עמדה המעסיקה.

 

 

לסיכום נקודה זו – יש לראות בהתנהלות המעסיקה משום פיטורים. לאור האמור יש לדחות את טענת המעסיקה לקיזוז בגין הודעה מוקדמת להתפטרות.

 

 

... בנסיבות המקרה כאן, לאחר שנקבע כי יש לראות בנסיבות סיום העבודה משום פיטורים, וכי הפיטורים בוצעו בסמוך להשלמת שנת עבודה ראשונה, הרי שמוטל על המעסיקה להראות כי אלה לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום הפיצויים (סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, להלן- חוק פיצויי פיטורים). גם בנטל זה לא עמדה המעסיקה.

 

 

העובד עתר כי המעסיקה תחויב בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לאחר שפוטר מבלי שנערך לו שימוע, ולאחר שהמעסיקה התעלמה מפניותיו. משכך, עתר העובד לחיוב המעסיקה בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה שתי משכורות בנוסף לפיצוי בגין אי קיום שימוע בגובה שתי משכורות נוספות (סה"כ 15,592 ₪).

 

לאחר שנקבע כמפורט לעיל כי יש לראות בנסיבות סיום העבודה משום פיטורים, ובהתייחס לעובדות שנקבעו לעיל באשר לנסיבות סיום ההעסקה, מצאתי כי יש לחייב את המעסיקה בתשלום פיצוי כאמור.

 

 

... לא מצאתי כי יש להפחית מתחשיב התובע סכומים בגין חצי שעה הפסקה. העובד אמנם אישר כי היה בהפסקה בת חצי שעה. אך המעסיקה לא הציגה תחשיב נגדי ולא הראתה כי חצי שעת ההפסקה מדי יום לא נלקחה בחשבון במסגרת תחשיבי העובד.

 

 

לאור המפורט לעיל, יש לקבל את התביעה ברכיב השעות הנוספות ובמלואה.

 

 

סוף דבר: הנתבעת תשלם לידי העובד, תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים:

 

א.בגין פיצויי פיטורים סך 3,430 ₪;

ב.בגין הודעה מוקדמת סך 1,767.15 ₪;

ג.כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 2,500 ₪;

ד.בגין דמי הבראה סך 908 ₪;

ה.בגין פדיון חופשה שנתית סך 1,283.3 ₪;

ו.בגין הפרשות מעסיק לפנסיה סך 1,028 ₪;

ז.בגין ימי חג סך 450 ₪;

ח.כגמול בגין עבודה בשעות נוספות סך 7,047 ₪.

 

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.13, הוא המועד שבו היה אמור להשתלם השכר האחרון, ועד התשלום במלא בפועל.

 

הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכ"כ ב"כ בסך 3,500 ₪ שישולמו אף הם תוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעת פסק-דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

 

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ה, (05 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. 


עודכן ב: 30/05/2019