נושא גיל הפרישה לפנסיה מעלה סוגיות רבות והנושאים העיקרים הם, ההבדלים בגילאים ובסכומים שנצברים ע"י נשים לעומת גברים וכתוצאה מכך חוסר השוויון שנוצר בהיבט הכלכלי- חברתי. בשנת 1889 נחקק ע"י וילהלם הראשון, קיסר גרמניה קצבת זקנה שגיל הזכאות הוא 70, בשנת1916  מספר זה פחת ל-65.

 

בעקבות קביעה זו מדינת ישראל ומדינות רבות אחרות בעולם החליטו כי גיל הפרישה יעמוד על 60 לנשים ו- 65 לגברים עד שנת 2004. החל משנת 2004 עפ"י "חוק גיל הפרישה תשס"ד 2004" אישה יוצאת לפנסיה בגיל 62 וגבר בגיל 67 (הכוונה היא, שאלו הגילאים בהם ניתנת הזכאות לקבל פנסיה תעסוקתית וביטוח לאומי). לאורך השנים חל שיח עמוק מדוע נשים יוצאות לפנסיה בגיל מוקדם מהגברים וכיצד זה משפיע עליינו כחברה וכפרט. במאמר זה נעלה זוויות ראיה שונות שמשפיעות על חיינו כיום ואיך ישפיעו בעתיד עם היציאה לגמלאות. 

 

ראשית נבחן את נושא האפליה המגדרית, אשר קיימת משחר ההיסטוריה ונובעת בעיקר מהמאבק בין המינים לשליטה. בעבר וגם כיום נלחמו, ועדיין נלחמות הנשים להכרה במעמדן התרבותי בחברה כנשים עצמאיות שלא תלויות בגברים ויכולתן לשמש כתמך כלכלי לא פחות מבן זוגן, ולכן במס' מדינות (כגון: איטליה, צ'כיה, סלובניה, שוויץ וכדומה) עם עליית תוחלת החיים רצו להימנע מאפליה בין המינים ונכון להיום קיימים הפרשים מאוד קטנים ביציאה לגמלאות לדוגמא: בסלובניה גבר יוצא לפנסיה בגיל 58.7 ואישה בגיל 58.3.
 
לאורך השנים ניתן לראות כי קמו קבוצות או יחידים אשר הניעו לשינוי בשוויון בין המגדרים, הראשונה שהחלה במאבק היא קריסטין דה פיזאן שהייתה משוררת ונציאנית אשר פעלה בתקופת ימי הביניים המאוחרים, שבכתיבתה יצאה כנגד תפיסות רווחות של זלזול ושנאה כלפי נשים ותפקידן בתרבות של ימי הביניים, דוגמאות נוספות שהגיעו בשנים מאוחרות יותר הם הקמה של המכון האירופאי לקידום שוויון מגדרי ולמאבק באפליה מינית, התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית שהעניקה זכות בחירה לנשים, התנועה לשחרור האישה שקמה לאחר מלחמת העולם השנייה שהשפיע על מדינות רבות בעולם ובנוסף האו"ם וסוכנויות בינלאומיות אחרות שהגדירו אמנות רבות המקדמות שוויון מגדרי.
 
מנגד לטענה זו אפשר לומר כי האפליה היא לאו דווקא כלפי המין הנשי אלא היא מופנית אל הגברים שנאלצים להמשיך לעבוד עד גיל 67 במקום לפרוש לפנסיה בשלב מוקדם יותר בחייהם, סקר שהתפרסם בשנת 2010 מראה כי ב 31 ממדינות הOECD (מתוך 34 מדינות) גיל היציאה לגמלאות של הגבר הישראלי נמצא חמש שנים גבוה יותר משאר המדינות.
 
בפן הכלכלי, פער השנים שנשים מפסיקות לעבוד לפני הגברים גורם להפרש משמעותי בחסכון. רוב האנשים בימנו מבינים ויודעים כי החסכון לפנסיה נועד לימים בהם כבר לא נהיה אפקטיביים לעבודה ולכן, אותה קצבה שנחסכה עד אותה עת(היציאה לפנסיה) היא לצורך המשך מחייה ברמת חיים דומה כשהייתה לפי היציאה לגמלאות.
 
החיסכון הפנסיוני מורכב מצבירה חודשית שאנו מפקידים לקרן הפנסיה. מהפקדה זו מופרשים אחוזים לטובת חברת הביטוח: דמי ניהול, דמי צבירה ופרמיה לטובת כיסויים ביטוחיים. כל אלה מקזזים אחוזים משמעותיים מהסכום שהופרש ע"י העובד והמעביד. המשמעות היא שככל שהסכום שנצבור יהיה גבוה יותר, ולאורך זמן גדול יותר, כך נוכל לקבל קצבה גדולה יותר ביום שלאחר היציאה לפנסיה. ואיך כל זה משפיע על נשים?
 
נניח ושני המגדרים יפקידו הפקדה ראשונה באותו הגיל וירוויחו את אותו השכר הפסקת הפקדות לחסכון חמש שנים מוקדם יותר תגרום לכך שפנסיית הזקנה של נשים תהייה נמוכה ב-12%. מעבר לכך בהסתמך על נתוני הלמ"ס פערי השכר בין גברים לנשים משנת 2018 עומד על כ 34% פחות לנשים מה שגורם לחסכון עצמו להיות נמוך יותר באופן אוטומטי כלומר, כמות השנים והבדלי השכר יחדיו יוצרים פער של כמעט 50% פחות בצבירה הכוללת של המגזר הנשי.
 
הפרשים אלו גורמים פגיעה לא רק בצורה ישירה במגזר הנשי אלא גם בצורה עקיפה בתא הכלכלי המשותף של הזוג. כאשר לעת זקנה זוג חולק את החסכונות שנצברו לאורך כל השנים, אורח החיים נפגע משמעותית כשאחת הקצבאות נמוכה ורוב הפעמים אינה מספיקה דייה לניהול משק הבית.
 
הבדל נוסף ולא פחות חשוב בעידן של ימנו גם במדינות המתקדמות ביותר וגם במשפחות בהן ישנם שני הורים עובדים, עדיין אחריות של גידול הילדים הוא על האימהות מה שמגביל את מעורבותן בכלכלה הביתית. כאשר האישה נאלצת לצאת ממעגל העבודה לצורך לידה, חופשת לידה או טיפול בילדים ההשפעה ניכרת על יכולתה לפתח קריירה, מצמצמת את אפשרויות הקידום שלה ומנמיכה את תקרת השכר אליה עשויה להגיע מכיוון שבין היתר שכר מורכב מהתמחות ומוותק. בנוסף לכך, כל יציאה כזו מפסיקה את ההפרשות לקרן הפנסיה, כך שהסכום שמצטבר נמוך באופן ניכר מזה של הקולגה שלה, הגבר.
 
מההיבט החברתי מדיני כשגיל הנשים לא עולה זה משפיע על קרנות הפנסיה הוותיקות שנמצאות בהסדר על רקע הגירעונות אליהם נקלעו. במסגרת ההסכם עם הפנסיות הוותיקות הוחלט כי המדינה תזרים כספים לקרנות כדי להוציאם מן הגרעון. העלאת גיל הפרישה לנשים אמורה להביא להגדלה של זמני ההפקדות לקרנות ולהגדלת ההכנסות, ויציאה לפנסיה בשלב מאוחר יותר בחייהן יצמצם את ההוצאות של אותן קרנות. מאחר וגילן של הנשים ליציאה לפנסיה לא שונה הגרעון גדל בכל שנה.
 
לסיום, קיימות אפשרויות רבות בהן ניתן להתמודד עם חוסר השוויון שנוצר אך צריך להיערך להתבגרות של אוכלוסיית הנשים שבגיל הביניים נפלטות משוק העבודה ואפשר לומר שעוד אפילו לפני הגיען לגיל הנדרש יש רצון של המעסיקים לחפש צעירים שיחליפו את הדור הישן ושאין שום הערכה לניסיון תעסוקתי. בעודן נמצאות במעמד בו הן יכולות לתת מעצמן כאשר "סיימו" את תפקידן בגידול הילדים ויש להן את האופציה להציג את כישוריהן מבחינה תעסוקתית.
 
העלאת גיל הפרישה ללא מתווה מסודר תגזול מאותן נשים את המשענת הכלכלית של קצבת זקנה וזכויות נוספות הכרוכות בה ותעמיק את חוסר הביטחון הסוציאלי בו הן חיות.