רשלנות רפואית באבחון: מתי ההתרשלות גורמת לטעויות?

לבנה (שם בדוי), עברה ביופסיה של בלוטת התריס, וממצאי הבדיקה הפתולוגית העלו, כי מדובר בגידול ממאיר של בלוטת התריס, ולכן נקבע ללבנה מועד לכריתה של הבלוטה. במהלך הניתוח נכרתה הבלוטה, והוחלט על ידי הרופאים המנתחים לשלוח דגימה נוספת משתי בלוטות יותרת בלוטת התריס, אשר אחראיות על רמת הסידן בגוף, למעבדה הפתולוגית.

ממצאי הבדיקה הפתולוגית העלו, כי הן בלוטת התריס והן בלוטות יותרת בלוטת התריס תקינות, וחלה למעשה טעות באבחנה הראשונית שבוצעה לאחר לקיחת הביופסיה.

לאחר הניתוח לבנה החלה לקבל טיפול תרופתי קבוע בתרופה שמחליפה את פעילות ההורמון שמופרש באופן טבעי מבלוטת התריס ואחראי על הפעילות המטבולית של כל האברים בגוף.

כעבור מספר שבועות לבנה החלה לסבול מירידה ברמת הסידן בגופה, ולאחר בדיקות מקיפות שעברה התברר לה שאין כל תפקוד של בלוטות יותרת בלוטת התריס שנותרו.

לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת. האחת, של מומחה בתחום הפתולוגיה, והשנייה, של מומחה בתחום אף אוזן גרון

הפתולוג קבע בחוות דעתו, כי המעבדה הפתולוגית התרשלה בביצוע הבדיקה, והוציאה תחת ידיה אבחנה שגויה, שהובילה לשרשרת הטעויות הרשלניות.

המומחה בתחום אף אוזן גרון קבע, כי הכריתה של הבלוטות הביאה את לבנה למצב של אובדן סיכויי החלמה מלא וכי ההחלטה לבצע כריתה של שתיים מבלוטות יותרת בלוטת התריס הייתה שגויה - הצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות במהלך הניתוח, כאשר החליט מלכתחילה לכרות את שתי בלוטות יותרת בלוטת התריס וכאשר לא ציין בדוח הניתוח שזיהה את שתי הבלוטות שנותרו.

עוד קבע המומחה בתחום אף אוזן גרון, כי קיים קשר סיבתי שאינו מוטל בספק בין ההתרשלות בביצוע כריתת בלוטת התריס להפרת האיזון הפנימי בגופה של לבנה ובין ההתרשלות בשיקול הדעת וההחלטה לכרות את בלוטות יותרת בלוטת התריס לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאובדן רמת הסידן בגופה והצורך להיות תלויה בטיפול תרופתי עד תום תוחלת החיים שלה.

המומחה בתחום אף אוזן גרון טען בחוות דעתו, כי סביר להניח שבמהלך הניתוח הרופא המנתח לא הצליח לשמר את שתי הבלוטות הנותרות, מאחר שהוא כנראה פגע בהן במהלך הניתוח או פגע באספקת הדם שלהן במהלך הניתוח.

למרבה הצער הפתולוג שביצע את הבדיקה הפתולוגית התרשל ואילו היה מאבחן נכון את הביופסיה שנשלחה הייתה נמנעת שרשרת הטעויות. ללא כל ספק אבחנה נכונה הייתה מונעת את הכאב והסבל, אובדן הסיכויים של לבנה להירפא ואת הפגיעה התפקודית הקשה שנגרמה לה.

בחריגה הקשה של הצוות הרפואי מסטנדרט הטיפול הרפואי הנכון, הם גרמו בשל כך וברשלנות לפגיעה בזכות הבחירה של לבנה על גופה והיא לא יכלה לתת את הסכמתה המודעת לניתוח, בין היתר, מאחר שהוצגו בפניה ממצאים שגויים של בדיקת הביופסיה, ממצאים שלא הותירו לה ברירה, אלא לעבור את ניתוח כריתת הבלוטות.

הכותבת היא עו"ד אורנית שגיא-דקל, עוסקת בדיני נזיקין וביטוח, משגיא-דקל, משרד עו"ד