תכנית השימור של תל אביב קבעה הוראות לשימור הבניינים שהוכרזו כבתים לשימור, ובהן בית דירות ברחוב אנגל 8, תל אביב, שהוכרז כבנין לשימור מחמיר. באותו בנין לא ניתן כמעט לעשות בנייה חדשה, וניתן לנייד את זכויות הבניה הבלתי מנוצלות לאתר אחר, כנגד שימור הבניין בפועל לפי הדרישות המחמירות של תכנית השימור ביחס לבניין זה.
הבניין הוא בבעלות של אישה אחת והיה מט לנפול. בעלת הבניין ניצלה את תכנית השימור ומכרה זכויות בנייה לניוד, לחברת בנייני העיר הלבנה, כנגד שימור הבניין על ידם. עיריית תל אביב דרשה במסגרת השימור שיפתחו כל המרפסות בחזית, לרבות המרפסות העגולות, ובהן מרפסת בקומת שלישית, בדירה המוחזקת על ידי דיירת מוגנת. אותה דיירת הוכיחה כי קנתה בסוף שנות ה- 70 את זכויות הדיירות המוגנת מדיירת אחרת, אשר סגרה עוד לפניה את המרפסת ולפיכך קנתה את הדירה עם מרפסת סגורה.
היה מוסכם על כולם שאין היתר למרפסת. אולם, הדיירת המוגנת התנגדה לפתיחת המרפסת והשיבה לבעלת הבית ולחברה היזמית המשמרת, כי יש לה זכויות חוזיות בדירה ולכן אין לפגוע בזכויותיה להנאה מהמרפסת הסגורה, כפי שהיא קנתה אותה!
עיריית תל אביב הודיעה לבנייני העיר הלבנה כי ללא השלמת השימור כהלכתו, לרבות פתיחת המרפסת הסגורה, לא תאשר את ניוד זכויות הבנייה. כמענה לדרישה זו פנו בעלת הבניין והחברה היזמית באמצעות עו"ד משה לין למחלקה הפלילית בעיריית תל אביב בתלונה וביקשו שינקטו הליכים לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, כנגד הדיירת הסרבנית, המאפשרים הריסה של בניה שנעשתה ללא היתר גם אם העבירה בגין אותה בניה שהתיישנה.
כדי שיינתן סעד של הריסת בנייה בלתי חוקית ישנה כאמור לעיל, שלא ניתן לנקוט נגדה בהליכים משפטיים, יש צורך להוכיח קיומו של אינטרס ציבורי לביצוע ההריסה. עיריית תל אביב ניגשה להליך זה באומץ רב לאור השפעות הרוחב העשויות להתרחש אילו נכשלה בו.
ביצוע מדוקדק של תכנית השימור כאינטרס ציבורי
כבוד השופט אביים ברקאי בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו, קבע שתכנית השימור וביצועה המדוקדק הוא אינטרס ציבורי העונה לדרישות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, והצלחתה מחייבת את אכיפת תכנית השימור על כל פרטיה, עקב בצד אגודל.
כן חזר על ההלכה כי תכנית השימור כמוה כחיקוק וסגירת המרפסת שלא נמצא לה היתר והיא מצויה בניגוד לתכנית השימור, כמוה כהפרת חיקוק. עוד קבע כבוד השופט ברקאי כי אכיפת הוראות חיקוק זה היא בגדר אינטרס ציבורי הגובר על האינטרס האישי של הדיירת המוגנת.
כן קבע כי יש להתיר את ההריסה המבוקשת לצורך עידוד ותמרוץ חברות יזמיות ולצורך הסרת חסמים הנובעים מטענות בדבר הסכמים פרטיים כמו הסכם הרכישה, שלפיו רכשה הדיירת את זכויותיה בדירה. כן קבע כבוד השופט ברקאי כי אין פסול בכך שהחברה היזמית התלוננה בעירייה על סגירת המרפסת הבלתי חוקית והתניעה את ההליך שתוצאותיו צו להרוס את סגירת המרפסת הבלתי חוקית, כך שניתן יהיה להשלים את השימור המחמיר לחלוטין.
הכותב הינו עורך דין מומחה לדיירות מוגנת ודיני התכנון והבניה אשר ייצג את החברה היזמית ואת בעלת הבניין.
2759-01-12
.jpg)
.jpg)
.jpg)
