מות המבוטח: מי המוטבת? גרושתו או בת זוגו הנוכחית?

בבית משפט המחוזי בחיפה נדונה תביעתה של גרושתו של מבוטח שנפטר (להלן: "הגרושה" ו"המנוח"), כנגד מגדל חברה לביטוח (להלן: "מגדל") ואח’.

פסק הדין ניתן בינואר 2009, מפי השופטת תמר נאות פרי, ודן בשאלת הזכאות של הגרושה לכספי תגמולי ביטוח בגין מות המנוח, לאחר שהמנוח הכיר אישה חדשה (אשר צורפה לתביעה כצד ג’), וכדברי בית המשפט קיימו השניים "מערכת יחסים הדוקה", אך מעולם לא נישאו (להלן: "האישה השנייה").

מספר שנים לאחר חתונת המנוח והגרושה (להלן יחד: "בני הזוג"), ערך המנוח פוליסת ביטוח חיים ב"מגדל", בה רשם, כי במותו תהא המוטבת "אשת המבוטח" (להלן: "הפוליסה"). אולם, כשנה לאחר עריכת הפוליסה, התגרשו בני הזוג, והמנוח החל במערכת יחסים עם האישה השנייה.

לאחר מות המנוח, וללא שערך צוואה, פנתה האישה השנייה ל"מגדל", וקיבלה לידיה את כספי הפוליסה.

לטענת הגרושה, מכיוון שגם לאחר הגירושין לא שינה המנוח את קביעת המוטבת בפוליסה, הרי שהכספים שייכים לה. כן טענה, כי "מגדל" התרשלה בעריכת הפוליסה ובניסוח זהות המוטבת בה.

מאידך, טענו "מגדל" והסוכן, כי העבירו את כספי הפוליסה בהתאם להצהרת נישואין בחתימת האישה השנייה והמנוח טרם פטירתו, וכן בהתאם לתצהיר לפיו האישה השנייה הייתה הידועה בציבור של המנוח. לחלופין טענו, שאם ייקבע שהגרושה היא זו הזכאית לכספי הפוליסה, כי אז יש לחייב את האישה השנייה להשבת הכספים שקיבלה, לידי הגרושה.

האישה השנייה טענה, כי המונח "אשת המבוטח" נבחן בהתאם למצב בפועל בעת הפטירה ולא בעת עריכת הפוליסה, ועל כן, מכיוון שבמועדים הרלוונטיים חיה עם המנוח, היא הזכאית לכספי הפוליסה, כפי שהועברו לידיה, ויש לראות בה כ"אשת המבוטח" על אף שלא נישאו.

בית המשפט ציין את סעיף 44(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, הדן במצב בו מבוטח בביטוח חיים קבע כי המוטב יהיה בן זוגו, אך לא נקב בשמו. על פי הסעיף הנ"ל, במצב דברים זה, יהיה הזכאי לכספי הפוליסה "מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח...".

לפיכך פסק בית המשפט, כי הזכאית לכספי הפוליסה הינה מי שהייתה בת זוגו של המבוטח במועד הפטירה, והיא לדברי בית המשפט, האישה השנייה.

כן לדברי בית המשפט, משהתגרשו בני הזוג, לא ניתן עוד לראות בגרושה כ"אשת המבוטח", ואין משמעות לאופן בו התגרשו לצורך בחינת זכאותה לכספי הפוליסה (במקרה דנן, חתמו בני הזוג על הסכם גירושין, אך לא התגרשו ברבנות).

לעניין טענתה של האישה השנייה, כי יש לראות בה כ"אשת המבוטח" לעניין הפוליסה, קבע בית המשפט, כי אכן חיו המנוח והאישה השנייה כ"ידועים בציבור", ועל כן יש לראותה כאשתו של המנוח במועד פטירתו. לצורך קביעה זו, התבסס בית המשפט על ע"א 621/69 נסיס נ’ יוסטר, וציין כי המנוח והאישה השנייה ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, וכן כי אין לבחון בדקדקנות את משך הזמן בו חיו השניים יחד.

כמו כן נפסק, כי על פי חומר הראיות שעמד בפני בית המשפט, ובין היתר העובדה כי המנוח שימש כעורך דין עובר לפטירתו, ולפיכך היה מודע למשמעויות המסמכים עליהם חתם, כוונת המנוח הייתה להיפרד סופית מגרושתו, ומכיוון שעריכת הפוליסה הייתה בסמוך למועד ההיפרדות, לא מצא טעם בשינוי הוראות הפוליסה.

בהתאם, דחה בית המשפט את התביעה ואת ההודעה לצד ג’, ופסק שבדין קיבלה האישה השנייה את כספי הפוליסה.

מאת עו"ד ג’ון גבע.