מאת עו"ד ג'ון גבע.

בבית המשפט השלום בתל אביב, הוגשה תביעתה של כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר יוצגה על ידי עו"ד ארז ביעזר, כנגד יחזקאל רוטבוים (להלן: "יחזקאל"), אשר יוצג על ידי עו"ד יואב אספיס.

כלל, אשר ביטחה את עסקו של יחזקאל, "בדי רוטבוים" (להלן: "העסק"), בפוליסת "מטריה בתי עסק" (להלן: "הפוליסה"), תובעת בשל אי תשלום הפרמיה למשך שנת פעילות. הפוליסה נערכה בתיווך הסוכן איציק לוי (להלן: "איציק"), אשר מדי שנה היה מגיע לעסק כדי לעבור עם יחזקאל על הוספות ושינויים וחידוש הפוליסה.

בשל העובדה שיחזקאל הרחיב את העסק, נדרש, לאחר חידוש הפוליסה יחד עם בוא הסוכן לעסק, להביא סוקר לעסק על מנת שיעריך מחדש את מערך המיגונים הנדרש מכוח הפוליסה (להלן: "הסוקר").

כשמונה חודשים לאחר חידוש הפוליסה, ארע מקרה פריצה לעסק, שגרם לנזקים קלים, שבגינם הוחלט על ידי יחזקאל שלא להפעיל את פוליסת הביטוח, אשר ממילא לא שילם עליה ממועד חידושה האחרון, טרם הפריצה.

יחזקאל טען כי כלל לא הזמין הפוליסה, וממילא לא חתם על חידושה. לטענתו, איציק הגיע על מנת לבחון את הרחבת העסק, ויחזקאל שטח בפניו כי לא יתקין מיגונים נוספים גם במידה וייאלץ לוותר על הכיסוי הביטוחי.

השאלה שבמחלוקת, הייתה אם אכן הייתה קיימת פוליסה תקפה, שבגינה היה על יחזקאל לשלם את הפרמיה.

בית המשפט דחה את טענתו של יחזקאל, כי מכיוון ולא חתם על חידוש הפוליסה, ומכיוון שכעת דובר על שינוי מהותי לאור הדריה להוספת מיגונים, אין לראות בפוליסה במהלך התקופה הנ"ל כתקפה, וזאת בהתאם לסעיף 9 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

טעמיו של בית המשפט, שלא להידרש להסכמתו הכתובה של יחזקאל לחידוש הפוליסה, נעוצה בעובדה שמעולם לא חתם כנ"ל, וההסכמה בינו לבין איציק הייתה בעל פה.

תימוכין לדעתו של בית המשפט נמצאו בכך שלמעשה התקין יחזקאל מיגונים נוספים לעסק, וכן כי לא ייתכן שלאחר הרחבת העסק לא יהיה מבוטח.

לעניין הוכחת התביעה, על כלל הנטל להוכחת היסודות העובדתיים שלפיהם אכן הייתה מתחילת השנה ועד למועד הפריצה, פוליסה תקפה, ועל יחזקאל הנטל לשכנוע העובדות הנכונות לטענותיו, וההכרעה תהיה במאזן ההסתברויות, בבחינת מי מהגרסאות משכנעת יותר.

בהתאם לכך ששמונה חודשים לאחר חידוש הפוליסה, ובקרות הפריצה, התקשר שותפו של יחזקאל לאיציק ליידע אותו בדבר, אשר מיד התייצב בעסק וקיבל מידי השותף את אישורי המשטרה לצורך טיפול באירוע.

כך נפסק כי יש לראות ביחזקאל, כמי שגמר בדעתו להתקשר עם כלל לחידוש הפוליסה, ועל כן התקבלה התביעה לגבי הוכחת קיומה ותקפותה של הפוליסה בשמונת החודשים.

בהתאם לדיני החוזים הרגילים, החלים גם על חוזה הביטוח, ציין בית המשפט, גם ללא כתב ניתן לראות בהתקשרות בין יחזקאל לכלל כתקפה וכי כוונת הצדדים המשותפת הייתה לבטח את העסק בפוליסה.

לאחר קביעת בית המשפט כי בין כלל ליחזקאל הייתה אכן פוליסה תקפה, עלתה השאלה האם ניתן לחייב את יחזקאל במלוא תשלומי הפרמיה, לאור העובדה שלא כל המיגונים שנדרשו הותקנו בעסק.

לטענתה של כלל, הדרישה היחידה בה לא עמד יחזקאל עד לאירוע הפריצה, הייתה לקיום סיורי שמירה, 7 ימים בשבע, שכן יחזקאל שומר שבת. בעניין זה, הציגה כלל אישור הפוטר מחובת השמירה בשבת, ויחזקאל מצידו טען שהאישור התקבל רק לאחר הפריצה ועל כן לא רלבנטי. נפסק כי טענתו נסתרת ממילא בשל ההתנהגות שלו ושל שותפו, וקריאתם לאיציק, כאמור מיד לאחר הפריצה.

בית המשפט ראה בהתקנת מפסק ראשי לעסק כ"שלב ראשוני בהתקנת המיגונים", משמע שיחזקאל השלים עם העובדה שבידו פוליסה תקפה לעסק. יחד עם זאת, אי הצגתה של כלל את דו"ח הסוקר למיגונים הנדרשים, לא מאפשר לעמוד על כל המיגונים ועל מלוא הכיסוי הביטוחי שהוענק לעסק במסגרת הפוליסה, רק על סמך עדותו של איציק.

כמו כן, העובדה שכלל לא הביאה את הסוקר לעדות, פורשה לרעתה מהחשד שכלל חששה מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית.

אשר לגבי הכיסוי הביטוחי על פי העדויות לדרישות המיגון, קיבל בית המשפט כי אכן כלל הייתה חייבת בכיסוי כנגד פריצה, אך לא, כנטען, לגבי נזקי שריפה, מכיוון שלא היה מקור ללמוד על דרישת מיגון מפני אש.

נפסק, כי יחזקאל חב בתשלום פרמיה עבור נזקי הפריצה, וללא חובה בתשלום כיסוי ביטוחי לנזקי אש, ועל כן ישלם לכלל סך של 14,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בסך 2,500 ₪.