היקף הכיסוי הביטוחי בפוליסות "סחר רכב"

מאת עו"ד ג'ון גבע.

בבית משפט השלום בחיפה, ניתנה, בסוף חודש דצמבר 2007, על ידי כבוד השופטת עדי חן-ברק, החלטה בשאלת החבות, בתביעתם של עדי מזרחי (להלן: "עדי") ורון יצחקי (להלן יחד: "התובעים"), שיוצגו על ידי עו"ד יניב למבז, כנגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), שיוצגה על ידי עו"ד אבנר קלוזנר.

התביעה הוגשה בגין תאונת דרכים, במהלכה נפגעו התובעים, בעת שרכבו על קטנוע שהיה מבוטח בפוליסת חובה מסוג "סחר רכב" (להלן: "הרכב"), על ידי הפניקס (להלן: "הפוליסה"), והנהגת הייתה עדי.

תנאי בלעדי לשימוש ברכב, אשר בית המשפט פירש אותו כתנאי מהותי, לתחולת הכיסוי הביטוחי בפוליסה, הינו כי השימוש יהיה למטרות סחר, בדיקה, או מבחן, כאשר הנהג איננו בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בפוליסה.

בית המשפט נדרש לשתי שאלות. האחת, אם הנסיעה שהובילה לתאונה, הייתה בגדר שימוש ברכב למטרות סחר, והשנייה, בדבר קיומו ומשמעותו של התנאי ל"רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה / הנהג הרשום".

הואיל והוחלט על פיצול הדיון, ההחלטה הנ"ל התייחסה אך ורק לשאלת הכיסוי הביטוחי, ולראיות הקשורות בחבותה של הפניקס לגבי האירוע, מכוח הפוליסה.

במועדים הרלוונטיים, הייתה עדי עובדת מוסך תיקון אופנועים (להלן: "המוסך"), בו שימשה בתפקיד שכלל שיווק ומכירות.

במסגרת תפקידה, הייתה עדי מציגה כלי רכב ללקוחות פוטנציאליים, כפי שעשתה, לטענתה, במועד התאונה, אז נסעה עם הרכב מהמוסך לביתו של לקוח פוטנציאלי (להלן: "הלקוח"), אך בדרכה ארעה התאונה.

הואיל ולטענתה של עדי, הנסיעה שהובילה לתאונה הייתה לצורך הצגת הרכב לשם מכירתו, במסגרת עבודתה במוסך, נטען כי התאונה נופלת לגדרי הכיסוי הביטוחי של הפוליסה, שהרי הנסיעה הייתה למטרות מסחר.

בית המשפט ציין בפתח דברו, כי העובדה שהנסיעה ארעה בשבת, מחוץ למהלך העסקים הרגיל במוסך, וכן העובדה, כי לא הגישה עדי תביעה למוסד לביטוח לאומי, לקבלת תגמולי ביטוח תאונת עבודה, העלו תמיהה.

עדי גם הביאה לעדות מטעמה את הלקוח, שנטען כי הנסיעה הייתה מכוונת אליו, להצגת הרכב בפניו, אשר אישש את גרסת התביעה, כי ביום התאונה, המתין לה בביתו, לראות את הרכב.

הפניקס, מצידה, שלחה חוקר לבחון את אופן התנהלותה של עדי, ובקשה להוכיח שהטענה, כי עדי בצעה את הנסיעה ללקוח במסגרת עבודתה, להציג את הרכב למכירה, תלושה מהמציאות.

יצוין, כי בית המשפט לא התרשם מכך שעדי סרבה לצאת לבית "אשתו של החוקר" כדי להראות לה אופנוע למכירה, וקיבל את ההסבר שנתנה בעדותה, כי היא עושה כן, רק כאשר היא נוכחת לדעת שמדובר בלקוח רציני, ולא כפי שהיה במקרה זה, עם החוקר.

בנוסף, טענה הפניקס, לגבי תנאי הבעלות ברכב, כי לא הוכח שהאופנוע לא היה בבעלות המוסך, ועל כן אין תחולה לפוליסה.

לעניין השאלה הראשונה, בדבר השימוש המותר ברכב על פי הפוליסה, קבע בית המשפט, לאחר ששמע את עדויות התובעים, ובעיקר לאור עדותו הלקוח, כי עמדו התובעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם, להראות שהתאונה הייתה במסגרת שימוש מסחרי ברכב.

לגבי התמיהה, בדבר הנסיעה בשבת, קיבל בית המשפט את גרסתה של עדי, אשר נתמכה בעדותו של הלקוח, כי היות ועדי לא הכירה את העיר הרצלייה, בה התגורר הלקוח, ואילו ידידה-התובע הציע להתלוות אליה ולהכווין אותה, דווקא באותו יום שבת.
כמו כן, שוכנע בית המשפט, לאור עדותו של הלקוח, כי היה ממש בבדיקת הרכב על ידיו, בשבת, כאשר מכוני הבדיקה סגורים, שכן חשובה הייתה לו בדיקת הרכב באופן וויזואלי, טרם הוא משלם על בדיקת הרכב.

לעניין השאלה השנייה, בדבר התנאי, כי "הרכב אינו בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם", נפסק כי הפרשנות שיש ליתן לפוליסה מסוג זה – "פוליסה צמודת נהג", בהתאם לאמור בערעור אזרחי 4688/02 חזי כהן נ' מגדל, הינה למתן כיסוי ביטוחי ככל שמדובר בצרכים עסקיים.

בית המשפט מצא, כי עדי הבינה שהשימוש שעשתה ברכב, כפי שעשתה באופנועים נוספים במוסך, היה מכוסה במסגרת הפוליסה, כשימוש מסחרי, ללא תלות בשאלה אם הרכב נקנה על ידי המוסך, או אם הושאר במוסך על ידי בעליו המקוריים לצורך מכירתו.

בהתאם, ועל פי כללי הפרשנות הרגילים בדיני החוזים, בהם נקט בית המשפט, נקבע כי הפוליסה כן חלה לגבי שימושים מסחריים הנעשים ברכבים אשר נמצאים ברשות המוסך, ללא קשר אם הרכב הושאר במוסך, או אם התקבלה תמורה בעדו.

אשר על כן, הוחלט כי בנסיבות המקרה, הוכחה חבותה של הפניקס, בכל הנוגע לשימוש שנעשה ברכב, ואשר הוביל לתאונה.