האם העברת המורה לבית ספר אחר קשורה בחשיפתה פרשת שחיתות ?

מאת עו"ד ג'ון גבע.

לבית הדין הארצי לעבודה, הוגש ערעורה של חנה לוי (להלן: "חנה"), אשר יוצגה על ידי עו"ד גבריאל הלוי, כנגד מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן: "משרד החינוך"), אשר יוצגה על ידי עו"ד איריס גלילי-יולזרי.

פסק הדין ניתן במהלך חודש ינואר 2008, מפי כבוד השופט עמירם רבינוביץ, ולהחלטתו הצטרפו פה אחד כבוד השופטים הנשיא סטיב אדלר ויגאל פליטמן, וכן נציג עובדים, מר רן חרמיש, ונציג מעבידים, מר מיכאל הילב.

הערעור נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר בו נדחתה תביעתה של חנה, למנוע את העברתה מבית הספר בבת-ים בו לימדה במשך כ- 23 שנים (להלן: "בית הספר הישן"), לבית ספר בחולון (להלן: "בית הספר החדש").

בבסיס העברתה של חנה לבית הספר החדש, עלו יחסיה עם מנהל בית הספר הישן (להלן: "המנהל") על שרטון, וחרף התנגדותה, ועל פי הוראת נציגת משרד החינוך, לאחר הליך שימוע, הוחלט לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ג על ההעברה.
העברתה של חנה לבית הספר החדש נערכה בשלבים, כך שלראשונה נעשה ניסיון העברה במהלך שנת הלימודים תשס"ב, אך זה כשל, לאחר דיון שנערך בין נציגי הסתדרות המורים לבין משרד החינוך.

יחד עם זאת, הוסכם בדיון, כי הישארותה בבית הספר הישן יותנה בכך שלא תגענה תלונות לגביה מצד המנהל.

עם פתיחת שנת הלימודים תשס"ד, לאחר שהורה המנהל על העברתה לבית הספר החדש, עתרה חנה לבית הדין האזורי לעבודה, למתן צו מניעה זמני כנגד העברתה, בטענה שהמניע להעברה, היה על רקע חשיפת שחיתויות.

חנה, לטענתה, נחשפה לפרשיית שחיתות בה היה מעורב המנהל, במהלך שירותו של המנהל במילואים, ומינוי חנה למנהלת זמנית בהעדרו, ובשל כך פנתה הן למשטרת ישראל, הן לגורמים המוסמכים במשרד החינוך והן ללשכת מבקר הפנים בעיריית בת-ים.

לטענתה, ההעברה בוצעה בניגוד לאמור בחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), תשנ"ז-1997 (להלן: "החוק").

בבית הדין האזורי נפסק, כי העברתה של חנה, הייתה על רקע מערכת יחסים עכורים בינה לבין המנהל ואף לבין שאר המורים, שהובילה לפגיעה בתפקוד בית הספר הישן.

בית הדין ציין, כי עולה ספק רב לגבי טענתה של חנה לקשר בין חשיפת השחיתויות בבית הספר הישן, במעורבות המנהל לטענתה, לבין פעולת העברתה, שכן תלונתה למשטרה נערכה רק מספר חודשים לאחר שנערך ניסיון ההעברה הראשון, ואף לא התייחסה לכך במכתביה למנהל.

בית הדין הארצי ציין, כי על סמך העובדות, כפי שנקבעו בבית הדין האזורי, טענותיה של חנה לחשיפת פרשיות שחיתות והגשת תלונה כנגד המנהל במשטרה, לא הראו קשר להעברתה לבית הספר החדש.

על פי חומר הראיות, פסק בית הדין, שללא ספק, חנה והמנהל לא יכלו לעבוד יחד באותו בית ספר, משמע יש להפריד ביניהם. לא זו אף זו, ציין בית הדין, כי יתר המורים בבית הספר הישן היו חסרי שביעות רצון מהתנהגותה של חנה לאחר שהתלוננה על המנהל בפני הגורמים השונים, וכי חנה הייתה מתערבת בענייני הנהלת בית הספר.

בית הדין קבע, על סמך חומר הראיות והואיל וההעברה נעשתה מכוח חוזר מנכ"ל והסדר קיבוצי, כי דרישת המנהל להעביר את חנה, שלא תמשיך ללמד בבית הספר הישן, הייתה מוצדקת.

בהתאם לאמור, פסק בית הדין, כי לא נמצא כל קשר בין טענותיה של רחל למעורבות המנהל בפרשיות שחיתות ובין תלונותיה למשטרה ולמבקר הפנים בעיריית בת ים, לבין העברתה לבית הספר החדש, שהרי ההעברה נבעה רק בשל עכירות היחסים בינה למנהל, וההשלכות על תפקוד בית הספר.

בית הדין קבע, כי הואיל וחנה לא פוטרה, אלא הועברה לבית הספר החדש, תוך כדי שתנאי עבודתה לא הורעו, וכן כי ההעברה לא נעשתה על רקע חשיפת השחיתות, בניגוד להוראות החוק, אין מקום לשנות מקביעת בית הדין האזורי לעבודה, ועל כן דחה את הערעור.