מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בעתירה מעניינת של עו"ד אברהם דורון (להלן: "העותר") לבג"צ, ביקש העותר לבטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שביטל את פסק הדין הקודם של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

מדובר בעו"ד לימור מימרן, המשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה"), שיוצגה על ידי עו"ד רונה ציפריס, אשר עבדה יחד עם העותר במשרד עורכי דין דורון וינברג ושות', המשיבה מס' 3 (להלן: "השותפות"), במשך 5 שנים כעורכת דין שכירה. בשנת 2000 עבר המשרד ארגון מחדש, כך שהעותר יצא לרמת גן לנהל שלוחה נוספת במשרד חדש (להלן: "המשרד החדש"), תוך כדי שהוא ממשיך להחזיק ב – 40% מהשותפות. חודש לאחר מכן, גם המשיבה עזבה את השותפות ועברה עם העותר למשרד החדש.

שנתיים לאחר תחילת עבודתה במשרד החדש, פוטרה המשיבה מעבודתה במשרד החדש, ועל כך קיבלה פיצויי פיטורין בגין שנתיים עבודה.

המשיבה תבעה, וגם זכתה בגלגול השני בבית הדין הארצי, פיצויי פיטורין מהעותר בגין 5 שנות עבודתה במשרד הישן, בשותפות.

ביה"ד הארצי קיבל את טענת המשיבה, כי השותפות המשיכה להתקיים בין העותר לבין המשרד הישן, וכי הובטחו לה שמירת זכויות וזהות מעסיקים.

העותר, טען כי בהתאם להסכם ההעסקה של המשיבה במשרד החדש, המשיבה וויתרה על כל זכויותיה לפיצויי פיטורין מהשותפות, כמו כן מעברה היה מותנה בכך שקשרי עבודתה עם השותפות יבואו על סיומם. טענתו זו התקבלה כאמור בבית הדין האזורי בתל אביב, שגרס שהמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהובטח לה שמירת זכויות מהשותפות גם במשרד החדש, ובנוסף שניתן להסיק מהתנהגותה, כוויתור על זכויותיה לפחות באופן משתמע.

המשיבה הגישה ערעור על החלטת בית הדין האזורי, אשר התקבל מהטעם, כפי שמציין בית הדין הארצי ומעגן בפסיקה, שלא ניתן לעובד לוותר על זכות שהוקנתה לו בחקיקת מגן, ולעניינינו חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963, והעותר והמשרד חויבו יחד ולחוד בתשלומי פיצויי פיטורין, גם בגין תקופת עבודתה בשותפות.

בעתירה זו לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, חזר העותר על טענותיו הראשוניות, וכן טען, כי טעה בית הדין הארצי בכך שאפשר למשיבה לזכות בפיצויי פיטורין על אף שהתפטרה מהשותפות מרצונה. על כך שב ומדגיש העותר, שהמשיבה לא אולצה להתפטר לאחר הארגון מחדש, אלא מעשה זה היה מבחירה.

בנוסף, טען העותר שקביעת בית הדין הארצי מונעת את יכולת ההיפרדות המוסכמת בין המשרד החדש שפתח לבין השותפות, וכך קושרת את שניהם למיטה אחת למרות רצונם לפרק את השותפות.

בית המשפט העליון מציין את החשיבות שבדיני העבודה להגן על העובדים, ועל כן לא מתיר לשינויים ארגוניים שמבצע מעביד בהתאם זכויותיו, לפגוע בזכויותיהם של עובדיו. כמו כן נקבע, שאין ממש בטענת העותר לכך שהשותפות חדלה מלהתקיים, וכי ניתן לראות את השותפות כקיימת ועל כן כמחויבת כלפי המשיבה.