מאת: עו"ד ג'ון גבע.

העובדות: אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו") ביטחה את העסק של מלמד יהודית וחיים (להלן: "המבוטחים") הנקרא "היו זמנים" בפוליסת "מושלם עסק". הפוליסה בטחה את התובעים בין השאר מפני פריצות וגניבות לעסק.נ הפוליסה הגדירה את מהות עסקם של תובעים
כ"חנות בגדים" ואת תכולת העסק כ: "רהוט, ציוד, קופה רושמת ומלאי".ו בתחילת שנת 2003 הוכנסו למלאי הסחורות בנוסף לבגדים, אביזרי אופנה/תכשיטים שאינם עשויים ממתכת יקרה או אבנים יקרות והוצבו בארון זכוכית מול חלון הראווה, דבר שלא הובא לידיעת "אליהו".בבלילה שבין ה- 18.2.03 ל- 19.2.03 אירעה פריצה לעסקם של התובעים ונגנבו תכשיטים/אביזרי אופנה.

המחלוקת המשפטית: האם בהגדרת העסק כ"חנות בגדים" בפוליסת הביטוח ישנו כיסוי ביטוחי אף על תכשיטים/אביזרי אופנה הנמכרים בחנות או רק לגבי הבגדים הנמכרים בה וכן, האם הוספת התכשיטים למלאי החנות הינה בגדר "שינוי מהותי", שלגביו חלה חובת גילוי לפי סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח (הדן בהודעה עקב "החמרה בסיכון") ואם כן מה תוצאות אי גילוי המבוטחים על השינוי.נ

טענות המבוטחים: לטענת המבוטחים פוליסת הביטוח מכסה גם את גניבת התכשיטים בהיותם "אביזרי אופנה", והמדובר בעסק לממכר אביזרי אופנה.בלשיטתם, אין המדובר בתכשיטים יקרי ערך אלא באביזרי אופנה העשויים ממתכת פשוטה ומאבנים סינתטיות, בהבדל מתכשיטים בהם לאבנים ולמתכות עצמן יש ערך כספי גבוה. זאת ועוד, בדף הרשימה של הפוליסה מצוין "מקצוע/עיסוק: אופנה/הלבשה", ועוד: "מהות העסק המוצע לביטוח: חנות בגדים", כידוע בכל חנות בגדים מוכרים גם אביזרי אופנה כגון: חגורות, חפתים, סיכות נוי לעניבות וכיו"ב.נכמו כן, הפוליסה אינה מגבילה את מלאי הציוד המבוטח לבגדים בלבד. בסעיף 2 לפרק 2 לתנאי הפוליסה לגבי ביטוח תכולה מצוין כי הכיסוי הביטוחי חל לגבי "מלאי חומרי גלם מכל סוג שהוא בתהליך עבודה או בצורה מוגמרת, הנמצאים בתוך מבנה בכתובת המבוטח או במקום המתואר ברשימה." וכן, אביזרי אופנה אלו אף אינם כלולים בחריגים לכיסוי הביטוחי הנוגעים לענייננו שהם: "מתכת יקרה, אבנים יקרות, יצירות אומנותיות."


טענותיה של "אליהו": לטענתה, הפוליסה אינה מכסה כלל ועיקר גניבה של תכשיטים מכל סוג היות והם מייצגים סיכון שונה בתכלית מהסיכון שבוטח. הראיה היא, לדידה של "אליהו", כי נגנבו אך ורק התכשיטים ולא הבגדים מהעסק.נעל כן, מאחר והמבוטחים יצרו לאחר כריתת חוזה הביטוח סיכון חדש לחלוטין ולא הודיעו עליו ואילו הייתה ניתנת הודעה "אליהו" הייתה קובעת מיגונים ופרמיה מתאימה, ורק כאשר אלה היו מבוצעים ומשולמים היה נרכש כיסוי ביטוחי לסיכון החדש.בזאת ועוד, לשיטתה של "אליהו", מלאי העסק המבוטח נקבע על פי מהות העסק. ולכן אין לומר שכל עוד לא הוגבל המלאי והציוד כל סוג של מלאי וציוד במשמע.נ

הדיון בביהמ"ש: מקובל בפסיקה כי "פוליסת ביטוח, ככל חוזה, טעונה פירוש לפי כוונת הצדדים, וכוונתם זו יש להסיק מלשון המסמך וכשיש ספק בדבר פירושה של פוליסת ביטוח שנערכה והוכנה והובאה על-ידי חברת הביטוח, יש לפרשה נגד החברה ולטובת המבוטח. עם זאת העדפת גרסת המבוטח על פני גרסת המבטח לא נעשית בכל מקרה, מקום בו אין ספק בפרשנות החוזה ובדיקת אומד דעת הצדדים במועד כריתת החוזה מעיד על כך שכוונת הצדדים הייתה כטענת המבטח יש לקבל את הנטען על ידי המבטח, שכן גם על המבוטח חלה חובת תום הלב.

במקרה דנן, הפוליסה הגדירה את העסק כ"חנות בגדים", התכולה הוגדרה כ: "רהוט, ציוד, קופה רושמת ומלאי". ביהמ"ש קבע, כי אין ספק שמהות העסק היא שמכתיבה את "המלאי והציוד" הגולמי והמעובד שפוליסה חלה לגביו. בבחינת המלאי והציוד הרגילים להימצא בבתי עסק מסוגו. מוסיף ביהמ"ש וטוען, כי הפוליסה מכסה את המלאי הרגיל בעסק מסוגו, כלומר, בחנות בגדים צפוי שימצאו בגדים כמו גם אביזרי אופנה מסויימים כגון סיכות לעניבות וחפתים, אך לא כן הוא לגבי תכשיטים אף אם אינם יקרי ערך, במיוחד כשהמדובר בתכשיטים רבים שהופכים למעשה למחלקה בפני עצמה בתוך החנות.

על כן, קבע ביהמ"ש, כי לו היו מצויים תכשיטים בחנות במועד כריתת החוזה, ניתן היה לפרש את אומד דעת המבוטח באופן אחר אך למעשה, בשעה שנכרת חוזה הביטוח שימש העסק לממכר בגדים בלבד, אלא שחל שינוי והתובעים הכניסו לעסקם גם מכירת תכשיטים.

מוסיף ביהמ"ש וקובע, כי עובדה שהתכשיטים הוצבו בארון זכוכית הנשקף לעיני כל בחלון הראווה, מעלה בעשרות מונים את הסיכון לפריצות לעסק, במיוחד כשהאדם הסביר אינו מבחין בין תכשיט יקר ערך לבין תכשיטים בעלי ערך נמוך יחסית. סיכון זה לא תומחר בפרמיה ששולמה עבור הפוליסה. ועל כן אין הפוליסה חלה עליו. כך גם, עצם העובדה שהתכשיטים/אביזרי האופנה היו אלו שנגנבו ולא בגדים מוכיחה בעליל כי הפריצה והגניבה התרחשו על מנת לגנוב אותם וכי הסיכון עלה על בסיס החזקתם ואופן החזקתם.

אשר על כן, קבע ביהמ"ש, כי העסק הוגדר כ"חנות בגדים" בלבד, והוספת התכשיטים למלאי בוצעה לאחר כריתת חוזה הביטוח וללא גילוי מצד התובעים על ההחמרה בסיכון שאכן התממש, ולפיכך דין התביעה להדחות.