מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בהחלטה מפי כבוד השופט ישי קורן בבית המשפט השלום בתל אביב, נידונה תביעתו של סורגנוב סמיון (להלן: "סמיון"), שיוצג על ידי עו"ד שי ארז, כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), שיוצגה על ידי עו"ד רמי קורנצקי, וביטחה את סמיון בביטוח לרכב (להלן: "הפוליסה").

סמיון, שביום 14.04.2006 נהג ברכבו בהיותו בגילופין ותוך כדי כך התנגש במדרכה בצד הדרך, וגרם לנזק שעלות תיקונו 50,000 ₪ (להלן "התאונה"). בנוסף, נגרם לרכב ירידת ערך, כך שלבסוף סך הנזק הכספי עלה על ערך הרכב. אי לכך, ועל פי תנאי הפוליסה, תבע סמיון תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי של הרכב (Total Loss).

בהליך נפרד כנגד סמיון, בשעת כתיבת ההחלטה הנ"ל, הוגש כתב אישום בפלילים, אשר טרם הושלם הדיון בו, בגין נהיגה בגילופין, שכן בבדיקת נשיפה נמצאה רמת אלכוהול העולה כמעט פי 5 מהמותר בתקנות התעבורה, תשכ"א-1969.

טענתו של סמיון הייתה כי הפוליסה אמנם החריגה נסיעה תחת השפעת סמים, אך לא בהשפעת אלכוהול. משמע, לטענתו, נהיגתו בשעת התאונה הייתה מכוסה לפי תנאי הפוליסה.

סמיון הביא תימוכין מהפסיקה להכרה בכיסוי ביטוחי של נהיגה בשכרות, כך שאין לארות בנהג שיכור כמי שהתכוון לגרום למקרה הביטוח, דבר שעל פי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 שולל את החבות הביטוחית.

טענת ההגנה עליה נסמכה מגדל, הייתה כי על פי תנאי הפוליסה, ההגדרה ל"מקרה הביטוח" הינה "התנגשות מקרית" והואיל וסמיון היה שיכור עת קרות התאונה, יש לראות בתאונה כהתרחשות וודאית, אשר דינה, בדעת מגדל, גרימת מקרה הביטוח בהתכוון ושלילת הכיסוי הביטוחי. על וודאות התרחשות התאונה, מביאה מגדל תימוכין מתיק אזרחי 172514/02 (שלום-ת"א) AIG ביטוח זהב נגד שלומוב ואח'.

בהתאם, ביקשה מגדל להחיל על התאונה ונסיבות התרחשותה, את הנורמות המקובלות במשפט הפלילי. לעניין יסוד הכוונה הנדרש לצורך הפעלת סעיף 26 הנ"ל, תומכת מגדל עמדתה בערעור אזרחי 4110/04 (מוזי-ת"א) וייצמן יצחק נגד ביטוח אישי ישיר ואח', אשר בו נקבע כי גם ללא רצון מפורש לגרימת התאונה, ניתן על ידי ידיעה בדרגה גבוהה של הסתברות להתרחשות התאונה, לקבוע שהידיעה שקולה לכוונה.

בית המשפט ציין, בעקבות פסק הדין הממצה בעניין נהיגה בגילופין, בתיק אזרחי 67880/06 (שלום-ת"א) טרפיק ליס בע"מ נגד חזן איגור, כי לגבי ה"אשם התורם" של המבוטח לקרות מקרה הביטוח בגין נהיגתו תחת השפעת אלכוהול, יש להבחין בין מצב קיצון בו נהג הרכב נמצא במצב "טמטום חושים" וצפיות התרחשות התאונה וודאי, אזי החבות הביטוחית נשללת, לבין למקרים אחרים של נהיגה בשכרות.

הוחלט, תוך כדי אימוץ הגישה השוללת את יסוד האשם התורם במקרי ביטוח, בעת שהמבוטח תרם כביכול להתרחשות מקרה הביטוח על ידי התנהגות רשלנית, שכל עוד והפוליסה לא החריגה מפורשות נהיגה תוך שתיית אלכוהול, בדומה להחרגה לגבי נהיגה בהשפעת סמים, אין לשלול מהמבוטח את הכיסוי הביטוחי, ודין הנהג כדין כל נהג אשר גרם לתאונה, אשר כמובן והוא מבוטח אלא חרג מתנאי הפוליסה.

יחד עם זאת, קובע בית המשפט, שייתכנו מקרי קיצון בהם נשללת יכולת התפקוד של הנהג המבוטח, וקרות התאונה וודאית, אזי ניתן יהיה להפעיל את סעיף 26 הנ"ל, ולפטור את המבטחת מחובתה לתשלום תגמולי הביטוח. קביעה זו כמובן ומעוררת את השאלה בדבר רמת השכרות ויכולתו של נהג לתפקד תוך כדי שתיית אלכוהול, ודיון כאמור ימשיך כפי הנראה במהלך הדיון.

ההחלטה, לבסוף, כפי שהונחה על ידי כבוד השופט ישי קורן, הינה להבחנה עובדתית על פי מסכת הראיות, כפי שתיבחנה וכפי שבית המשפט מציין כי אין מנוס מלשמוע ראיות בנושא, בין אותם מקרים "רגילים" של נהיגה בגילופין שאינם שונים מכל גרימת נזק אשר הכיסוי הביטוי חל לגבם, לבין מקרי קיצון בהם התנהגות הנהג עולה כדי גרימה למקרה הביטוח במתכוון, אשר פוטרים את החבות הביטוחית.

אשר על כן, הוחלט שהמקרה יוכרע על פי מידת השכרות של סמיון, האם יש לקבל את התביעה והוא יהיה זכאי לתגמולי הביטוח, או שמא התרחשות התאונה הייתה וודאית עד כדי פטירת מגדל מחבותה, שלילת זכאותו ודחיית התביעה.