מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בבקשה שהוגשה במסגרת תביעתם שלושה מבוטחים בביטוח דירה אגב משכנתא (להלן: "התובעים"), שיוצגו על ידי משרד עו"ד בך מיכאל, כנגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), שיוצגה על ידי משרד עו"ד מ. זליגמן ושות', ואח', התקבלה החלטה לבירור התביעה כתובענה ייצוגית.

התובעים עתרו בבקשה לכלול מבוטחים בביטוח דירה אגב משכנתא, בתקופה שבין 1.1.98 עד שתחדל המבטחת לגבות את התוספת לפרמיה כפי שהחלה בשנת 2002 (להלן: "התקופה"), בתובענה ייצוגית, על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

התובעים מייצגים שתי קבוצות הנבדלות זו מזו בנוסח הפוליסה, ואשר בוטחו במועדים שונים במהלך התקופה. ההבדל המהותי בין שני נוסחי הפוליסות, הוא באפשרות שיש באחד הנוסחים למבטחת לשנות את חישוב גובה הפרמיה לאחר שנת ביטוח אחת, בעוד שלפי הנוסח האחר, הפרמיה תישאר קבועה.

המחלוקת נשוא כתב התביעה סבה בשאלת החוקיות של הגדלת תשלומי הפרמיה בשיעור של כ- 50% על ידי המבטחת, עבור שתי הקבוצות.

בית המשפט ציין בהחלטתו, שיש על פי הערכות למצוא שמתוך 50,000 מבוטחי המבטחת בתקופה הרלבנטית, כ- 48,000 הינם בעלי פוליסה מהנוסח המאפשר את שינוי הפרמיה, והשאר בעלי פוליסה בה הפרמיה הינה קבועה.

הרקע לסכסוך בין הצדדים הוא, לטענת המבטחת, בהחרפת המצב הבטחוני בישראל משנת 2001 וייקור תעריפי ביטוחי מבנה בעולם כולו, אשר אילץ את המבטחת להגדיל את גובה הפרמיה.

התובעים טענו כי ניסוח האפשרות בפוליסת הביטוח לשינוי הפרמיה על ידי המבטחת, איננה חוקית, וכי העובדה שבפועל הוגדלה הפרמיה טרם קבלת אישור המפקח על הביטוח (להלן: "המפקח") ממילא הייתה אסורה, על כן יש לטענתם להחזיר את כל תשלומי הפרמיה אשר נגבו מאז השינוי האמור.

נוסף על כך, ולגבי קבוצת המבוטחים בנוסח ללא האפשרות לשינוי הפוליסה, נטען כי גם לו המפקח היה מאשר את שינוי גובה הפרמיה, הרי שהמבטחת הייתה מנועה מלעשות כן מבחינת דיני החוזים.

מנגד, טוענת המבטחת כי לא נגרם למבוטחיה, לרבות התובעים, כל נזק ממשי שכן ועדיין הם משלמים פרמיה נמוכה מזו המשולמת אצל מתחרי המבטחת. כמו כן, לגבי טענת אי חוקיות השינוי, נטען כי בשתיקת המפקח, התקבלה הסכמתו במשתמע. לבסוף טוענת המבטחת כי לאור גודל קבוצת המבוטחים, אין לאשר את בירור התביעה כתובענה ייצוגית, שהרי אין בכך ייצוג הולם של כלל מבוטחי הקבוצה.

בית המשפט קבע כי לגבי שאלת חוקיות השינוי שלגובה הפרמיה, שלא הייתה רשאית המבטחת לבצע שינוי כאמור של הגדלה בכ- 50%. בית המשפט מצא כי לא מדובר על פוליסות למשך שנה אחת בלבד, אלא למשך פרק זמן ארוך, כך שללא חידוש הפוליסות על בסיס שנתי, אין לאפשר שינוי חד-צדדי מטעם המבטחת של התעריף המוסכם.

בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), הגיע בית המשפט למסקנה שלא הייתה רשאית המבטחת לבצע שינוי בתעריפי הפוליסה ללא אישור מפורש מידי המפקח, אשר לא התקבל עבור השנה בה בוצעה ההתייקרות.

כמו כן נקבע שקבלת המבטחת אישור המפקח לגבי השנים הבאות, לא מעידה על אישור כנ"ל לגבי השנה שבמחלוקת. בית המשפט ציין כי פרשנות חוק הפיקוח היא כזו המחייבת אישור ממשי לגבי התקופה הרלבנטית בה מבקשת מבטחת להנהיג שינוי בתנאי הפוליסה והפרמיה, ומבעוד מועד לתקופה.

גם לגבי קובצת המבוטחים בפוליסה שאפשרה את שינוי התעריפים, הרי שהנוסח דרש את אישור המפקח, ומשזה לא הושג, שוב עומדת גם לקבוצה זו עילה חוזית כנגד המבטחת, אשר לא הייתה רשאית לייקר עבורה את שיעור הפרמיה.

בית המשפט מצא לנכון, ועל פי דרישות סעיף 8 לחוק, שהשאלות המתעוררות מהתנהגות המבטחת בעניין ייקור הפרמיות נוגעות אכן לכלל קבוצת המבוטחים, וכי בירור המחלוקת בדרך של תובענה ייצוגית יהיה יעיל מבחינת המבוטחים כולם, ויבוצע בתום לב ובדרך הולמת.

אשר על כן, אושרה בקשת התובעים, לדון כאמור בתביעה בדרך של תובענה ייצוגית, בעוד שבית המשפט אישר חלוקה לשתי קבוצות תובעים, על פי ההבדלים בנוסחי הפוליסה, אלה המתירים שינוי הפרמיה ואלה שלא התייחסו לכך. בנוסף נפסקו הוצאות פרסום ההחלטה לתובענה ייצוגית ושכ"ט עו"ד על המשיבות לבקשה.