מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, ניתן ביום 10 בינואר 2008 תוקף פסק דין לפשרה בארוע מעניין שיש לו השלכות חשובות לציבור המבוטחים וסוכני הביטוח. רבקה בן יוסף (להלן: "רבקה"), תבעה את מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") והפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), לתשלום פיצויים בגין אובדן רווחים, בסך 3,581 ₪.

כאמור בכתב התביעה, רכשה רבקה פוליסת ביטוח חיים ממנורה (להלן: "הפוליסה הראשונה"), אשר אפשרה, בין היתר, במסגרת הפוליסה הראשונה, את תשלום סכום הביטוח היסודי עם תום תקופת הביטוח, אשר נקבע לדצמבר 2006 (להלן: "מועד סיום הביטוח").

עם הגיע מועד סיום הביטוח, בקשה רבקה הן את פדיון הפוליסה הראשונה ממנורה, והן את רכישתה של פוליסת השקעות מהפניקס (באקסלנס אינבסט), בסכום פדיון הפוליסה הראשונה. רבקה הבינה שהפניקס תדרוש בעצמה את פדיון הפוליסה הראשונה ממנורה (להלן: "הפוליסה השנייה").

המחלוקת בין הצדדים נבעה מכך, שסכום פדיון הפוליסה הראשונה, שהוא גם סכום רכישת הפוליסה השנייה, הגיע לחב' הפניקס רק במרץ 2007, על כן תחילת השקעת הכספים של הפוליסה השנייה התעכב, לטענתה של רבקה, וגרם לה להפסדים כספיים.

רבקה, לטענתה, בקשה ממנורה, כמה ימים לפני מועד סיום הביטוח, את פדיון הפוליסה במלואו, על מנת שתעביר את הסכום לחב' הפניקס, לצורך רכישת הפוליסה השנייה.

בכתב הגנתה, טענה מנורה, כי בספטמבר 2006, טרם הגיע מועד סיום הביטוח, מסרה לרבקה הודעה, בה ביקשה פרטים ומסמכים שונים לצורך בצוע תשלום סכום ביטוח הפוליסה הראשונה לרבקה.

שנית, הוסיפה מנורה וטענה, כי מאחר שלא נענתה על מכתבה מספטמבר, שלחה לרבקה מכתב נוסף, בו ציינה בפני רבקה מספר אפשרויות, אשר תעמודנה בפניה עם הגיע מועד סיום הביטוח, אך גם על כך לא נתקבלה כל תשובה או הנחיה מאת רבקה.
שלישית, טענה מנורה, כי לאחר מכתבה של רבקה, לפדיון הפוליסה הראשונה, חזרה בה רבקה, ואף ביקשה מסוכן הביטוח לוודא, כי מנורה לא תבצע פדיון הפוליסה הראשונה.

בטענותיה כלפי הפניקס, טענה רבקה, כי פנתה לחב' הפניקס, באמצעות סוכן ביטוח מטעמה, על מנת לרכוש עבורה את הפוליסה השנייה, על ידי העברת מלוא סכום הפוליסה הראשונה ממנורה לחב' הפניקס. אין חולק, כי פנייה זו נעשתה בתחילת דצמבר 2006.

הפניקס לא חלקה על כך, כי בהתאם להוראותיה של רבקה, ולאחר קבלת הכספים מידי מנורה, ביטחה את רבקה במסגרת הפוליסה השנייה. יחד עם זאת, ועל אף שלטענתה פנתה הפניקס מיד עם קבלת הוראותיה של רבקה, וכן מספר רב של פעמים למנורה לשם קבלת הכספים ממנורה, הועברו הכספים לידי הפניקס, רק במרץ 2007.

להגנתה, טענה הפניקס, כי לא היא זו אשר עכבה את בצוע התשלום של סכום ביטוח הפוליסה הראשונה, אלא כל עיכוב כנ"ל נבע בשל מחדליהם של מנורה ו/או של רבקה, ומכיוון שהכספים הועברו אליה רק בחודש מרץ, ממילא אין, לטענתה, כל מקום לדרוש ממנה פיצוי בגין אובדן רווחים בתקופה שעד מרץ 2007.

בנוסף טענה מנורה, כי ההתכתבויות שבין רבקה לבין הפניקס, לא היו בשליטתה, על כן ומכיוון שלטענתה פעלה על סמך הוראותיה של הפניקס, פעלה מנורה כדין ועל פי הוראות הפוליסה הראשונה.

לעניין מועד קבלת הוראות הפניקס אצל מנורה, לא הכחישה מנורה, כי קבלה ההוראות טרם מועד סיום הביטוח, אך ללא כל המסמכים הדרושים להעברת הכספים אליה. עוד טענה מנורה, כי רק לקראת סוף חודש פברואר 2007, קיבלה לידיה את כל הפרטים והמסמכים הרלוונטיים, ומיד לאחר מכן ביצעה מנורה את העברת הכספים לחב' הפניקס.

לבסוף, הסתיימה התביעה בפשרה בין הצדדים, לפיה מנורה והפניקס, תשלמנה כל אחת שליש מסכום התביעה.
בהתאם, ועל פי הפשרה, מנורה והפניקס, תשלם לרבקה פיצוי בסך 1,067 ₪ כל אחת בנפרד, בגין הפסדי תשואה.

חשוב לשים לב, כי בקשות המבוטחים להעברת כספי הפוליסה, או פדיונה, יש לבצע המהירות ותוך מעקב צמוד. כל עיכוב בביצוע בקשות מעין אלה עלול לגרום נזקים למבוטחים.

כמו כן יודגש, כי מוטלת חובה על המבטחות, להזדרז ולפעול הן בפדיון כספי פוליסה שהסתיימה והן בהשקעת כספים (האמורים להגיע במקרה הנ"ל מפדיון הפוליסה שהסתיימה) בתוכנית אותה ביקש המבוטח. כפי שראינו, התמשכות ההליכים והזמן הרב שחלף בין בקשת הפדיון לבין הביצוע ולבין מועד השקעת הכספים גרמו, לטענת התובעת, להפסדי תשואה, אותם תבעה משתי המבטחות.