בפוליסות אובדן כושר עבודה בין מבטח למבוטח עצמאי לא יחול חוק גיל פרישה

לבית משפט השלום בעכו הוגשה תביעתו של אחמד דרויש (להלן: "אחמד"), שיוצג על ידי עו"ד שפיק דרויש, כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), שיוצגה על ידי עו"ד רבקה שניידר. פסק הדין ניתן באוגוסט 2011, מפי השופט זיאד סאלח.

אחמד רכש פוליסה המכסה אובדן כושר עבודה מ"הפניקס" (להלן: "הפוליסה"). בשנת 1998 חלה אחמד במחלה, שבעקבותיה החל לקבל תגמולי ביטוח באופן חודשי.

בטרם הגעתו של אחמד לגיל 65, הודיעה "הפניקס" לאחמד, כי החל מיום הגעתו לגיל 65, הוא יפסיק לקבל תגמולי ביטוח, הואיל וזהו הגיל הקבוע בפוליסה להפסקת קבלת תגמולי ביטוח.

לטענת אחמד, לפי חוק גיל פרישה, תשס"ד- 2004 (להלן: "חוק הפרישה"), ניתן לחייב גבר לפרוש מעבודתו בגיל 67. לפיכך טען אחמד, כי יש לשלם לו תגמולי ביטוח עד גיל 67. דהיינו אחמד ביקש לקבל תגמולי ביטוח לשנתיים נוספות.

יתירה מכך, לטענת אחמד, סעיף 10 (א) לחוק הפרישה, קובע כי "הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל הסכם". לשיטת אחמד, הפוליסה מהווה הסכם ובהתאם לכך חוק הפרישה גובר על הוראות הפוליסה, ולכן יש לשלם לו תגמולי ביטוח עד גיל 67. בהתאם לכך, הפנה אחמד לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה 54/09 ידיעות אחרונות נ' הסתדרות העובדים הכללית שם פירש בית הדין, כי גיל הפרישה המתוקן צריך להיות 67 שנים. כאן המקום לציין, כי על פסק הדין הנ"ל הוגשה עתירה לבג"צ, אשר נדחתה ולמעשה בג"צ אישר את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

לטענת "הפניקס" אין מחלוקת, כי חוק הפרישה תוקן, וכיום גיל הפרישה לגבר הינו 67. יחד עם זאת, לטענת "הפניקס", סעיף 10 לחוק הפרישה אכן גובר על כל הסכם בין הצדדים, אולם החוק מתייחס להסכמים בין עובד לביו מעביד ו/ או נציגיהם, והוא מתייחס לעניין תשלום גמלה על פי הוראות דיני העבודה.

בהתאם לכך "הפניקס" הפנתה לסעיף 2 (סעיף ההגדרות) לחוק הפרישה, שם ישנן הגדרות למונחים "'גמלה'- תגמול או קצבה המשתלמים לאדם, במלואם או בחלקם, כמפורט בפסקה מהפסקאות שלהלן, מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו: . . . (3) לפי התחייבות של מעביד עקב סיום יחסי עובד ומעביד בשל גילו של העובד, גם אם אינם משתלמים על ידי המעביד. 'הסכם'- לרבות הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, צו הרחבה כמשמעותו בחוק האמור, הסדר קיבוצי, ותקנון של קופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005" .

כלומר לטענת "הפניקס" סעיף 10 לחוק הפרישה, אינו חל על פוליסות "פרטיות" שנחתמו בין המבטח- "הפניקס", לבין המבוטח- אחמד. הואיל והפוליסה שבענייננו אינה תואמת את הגדרות המונחים, שבסעיף 2 לחוק הפרישה.

אשר על כן, טענה "הפניקס", כי אחמד קיבל את כל תגמולי הביטוח, אשר מגיעים לו לאורך כל תקופת הביטוח, וזאת בהתאם להוראות הפוליסה.

בית המשפט קיבל את עמדת "הפניקס" וציין, כי אילו בפוליסה היה נכתב, שתגמולי הביטוח ישולמו עד גיל פרישה מעבודה, או לחלופין שהם ישולמו עד לגיל פרישה שהוא 65 שנים, אכן הייתה נוצרת מחלוקת בין הצדדים, או אז היו מתקבלות טענותיו של אחמד.

יחד עם זאת, ציין בית המשפט, כי לשון הפוליסה הינה ברורה הואיל והיא קובעת באופן חד משמעי כי תגמולי הביטוח ישולמו עד גיל 65 (ללא התייחסות לגיל הפרישה).

בהתייחס לחוק הפרישה, ולמחלוקת מי גובר סעיף החוק או שמא הוראות הפוליסה פסק בית המשפט כי "אכן הוראות חוק הפרישה מחייבות והן גוברות על כל מסגרת הסכמית, אך זאת בהתייחס למסגרת הסכמית שמקורה בדיני עבודה, כגון קבלת גימלה מעבודה או תנאי עבודה אחרים. אין בהוראות סעיף 10 לחוק הפרישה כדי לשנות מסגרת הסכמית בין מבוטח לבין מבטחת עפ"י פוליסת ביטוח שנכרתה מרצון חופשי וללא קשר עם עבודתו של התובע אצל מאן דהוא".

יתירה מכך, בית המשפט ציין, כי המבטח מחשב את תגמולי הביטוח על פי נתונים קבועים מראש ובכללם את תקופת הביטוח הנדרשת, ולפיכך אין זה צודק לחייבה לשלם תגמולי ביטוח מעבר לתקופת הביטוח שנקבע מראש שעליה התבססו בחישוב תגמולי הביטוח.
לסיכום, בית המשפט דחה את תביעתו של אחמד, וקבע כי אינו זכאי לקבל תגמולי ביטוח עד גיל 67.