הדרישה לאמצעי מיגון אינה מהווה תנאי מקדים לפוליסה

בבית משפט המחוזי בחיפה, נדון ערעורה של אקרמן שאיבות בע"מ (להלן: "אקרמן"), שיוצגה על ידי עו"ד ניר דודסון, כנגד אנקונה סוכנות לביטוח (1994) בע"מ (להלן: "הסוכנות") ואיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"), שיוצגו על ידי עו"ד יוסף נחשון.

פסק הדין ניתן במהלך השבוע הראשון של שנת 2008, מאת כבוד השופט רון סוקול, ולחוות דעתו הצטרפו כבוד השופטים שמואל ברלינר, ויצחק עמית.

בפסק הדין, נדונה שאלת חבותה של המבטחת בפוליסת ביטוח מקיף לרכב, בגין אירוע גניבה, כאשר אמצעי המיגון שהותקנו, לא תאמו את דרישות הפוליסה.

אקרמן הייתה, במועדים הרלוונטיים, הבעלים של משאית שנגנבה (להלן: "המשאית"), ובוטחה החל משנת 2000, באמצעות הסוכנות, בביטוח מקיף בחברת איילון, אשר כלל, בין היתר, כיסוי מפני סיכוני פריצה וגניבה (להלן: "הפוליסה").

בהצעת הביטוח, הצהיר מנהלהּ של אקרמן, כי במשאית מותקנים אמצעי מיגון מסוג איתוראן ומנעול הגה הידראולי. בפועל, המשאית לא חוברה למערכת איתוראן.

בעקבות משלוח הצעת הביטוח, שלחה איילון לאקרמן את הפוליסה, ובה פורטו דרישות לאמצעי מיגון, אשר כללו מערכת אזעקה עם שלט, וחיבור למוקד הבקרה הארצי של חברת איתוראן (להלן: "אמצעי המיגון").

אירוע הגניבה התרחש לאחר שהפוליסה חודשה במשך מספר שנים, בעת שנהג המשאית החנה אותה סמוך למקום מגוריו בקריית אתא, ולמחרת בבוקר, במהלך שנת 2004, גילה כי המשאית נעלמה (להלן: "האירוע").

בבית משפט השלום נפסק, כי הואיל ואקרמן ידעה על הדרישה לאמצעי מיגון, כפי שפורטו בתנאי הפוליסה, וכפי שחזרה איילון ודרשה בשנת 2002 את התקנתם של אמצעי המיגון, אך בחרה שלא להתקינם, היא איננה זכאית לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה.

בית המשפט נדרש לענות על השאלות בדבר: (1) הפרת חובת הגילוי, האם הטעתה אקרמן את איילון והסוכנות בעניין התקנת אמצעי מיגון במשאית; (2) אמצעי המיגון שהיו קיימים במשאית – האם איילון הסתפקה בהם; (3) ככל שאיילון לא הסתפקה באמצעי המיגון הקיימים, בחינת משמעות אי העמידה בתנאי המיגון הנדרשים.

בעניין חובת הגילוי, נפסק על פי סעיפים 6,7 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), כי די בכך שבפועל אקרמן לא התקינה במשאית מערכת איתוראן כפי שהצהירה, כדי להיחשב כהפרה משמעותית של תנאי הפוליסה, המגיעים כדי אפשרות ביטול הפוליסה.

יחד עם זאת, מכיוון שאיילון לא השתמשה בזכותה לביטול הפוליסה, והרי שידעה, לכל המאוחר עם שליחת מכתבה בשנת 2002, כי לא הותקנו אמצעי המיגון במשאית, ואף המשיכה בחידוש הפוליסה, לא התקבלה טענתה לשלילת הכיסוי הביטוחי בשל הפרת חובת הגילוי על ידי אקרמן.

נפסק, כי עילת הביטול בשל אי גילוי עובדות מהותיות, כגון התנאי להתקנת אמצעי מיגון, קמה מרגע שנודע לחברת הביטוח על אי הגילוי, ואילו הימנעות מביטול הפוליסה, על פי הוראות החוק, שוללת את זכות המבטחת לתרופות מכוח סעיפים 7 (א), (ג) לחוק.

לגבי הסכמתה של איילון לאמצעי המיגון הקיימים, קבע בית המשפט שהואיל וזהו נושא עובדתי גרידא - לגביו הוחלט בבית משפט השלום שאקרמן לא הצליחה להוכיח הסכמה כאמור - אין להתערב בו, ויש לקבל את קביעת בית משפט השלום.

בשאלת משמעות אי התקנת אמצעי המיגון, פסק בית המשפט, כי מדובר בדרישה המיועדת להקטנת הסיכון לקרות מקרה הביטוח.

טענתה של איילון, כי מדובר בתנאי מקדים לכיסוי הביטוחי ותוקפה של הפוליסה, נבחנה על ידי בית המשפט, בהתאם לתכלית הצרכנית של החוק, והשאיפה להגן על המבוטח.

תכלית זו מצאה את ביטויה, כפי שציין בית המשפט, בין היתר, בסעיף 3 לחוק המחייב הבלטתם של חריגים לכיסוי הביטוחי.

אשר על כן, נפסק שהדרישה להתקנת אמצעי מיגון, לא מהווה תנאי מקדים לתקפות חוזה הביטוח, ואת הפרתה יש לבחון בהתאם להוראת סעיף 21 לחוק.

משמע, תוצאת הפרת הדרישה להתקנת אמצעי מיגון, נבחנת לאור קנה המידה שבסעיפים 18, 19 לחוק, המפנים לבחון את דמי הביטוח שהיו נדרשים לאור ההחמרה בסיכון, ולענייננו, גובה הפרמיה שהייתה נדרשת לו הייתה מוחלת איילון על אי-התקנת אמצעי המיגון, ומסתפקת באמצעי המיגון הקיימים.

בית המשפט ציין כי רק במקרה חריג, בו המבטח כמבטח סביר היה נמנע מלבטח תוך כדי החמרת הסיכון, הייתה עומדת לזכותו התרופה לפטור מוחלט מתשלום תגמולי ביטוח.

נפסק, כי לא הוכח שאיילון, כמבטחת סבירה, הייתה נמנעת מלבטח את המשאית, תוך הסתפקות באמצעי המיגון הקיימים, וכן לא הובאו ראיות לגבי שיעור דמי ביטוח שהיו אמורים להיגבות בגין מחילה על הדרישה לאמצעי הביטוח, כך שאין להחיל את התרופות בשל החמרה בסיכון המבטחת.

בית המשפט קיבל את הערעור, וחייב את איילון במלא תגמולי הביטוח, בסך 171,750 ₪, והוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

מאת עו"ד ג’ון גבע.