חברת הביטוח לא עמדה בנטל להוכיח שהנהג התכוון לגרום למקרה

בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתו של קאייסי ח’אלד (להלן: "קאייסי"), שיוצג על ידי עו"ד גיל ישראלי, כנגד סלאמה וסאם (להלן: "סלאמה"), שיוצג על ידי עוה"ד בועז אלקלעי ותמר פוקס, וישיר איי די איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איי די איי"), שיוצגה על ידי עו"ד ערן אביטל.

פסק הדין ניתן באוקטובר 2008, מפי כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, ודן בזכאותו של קאייסי, לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים, בה היו מעורבים, בין היתר, רכביהם של קאייסי וסלאמה.

"איי די איי", אשר הייתה במועדים הרלוונטיים המבטחת של רכבו של סלאמה, סירבה לשלם לקאייסי פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, בטענה שהתאונה נגרמה על ידי סלאמה במתכוון.

לטענתה של "איי די איי", התאונה ארעה בשל מהלך מכוון מצד סלאמה, לפגוע ברכב אחר, בו הבחין כי נסע אדם בשם סלאמה סלים הנמצא עימו בסכסוך (להלן: "סלים"), ואילו רכבו של קאייסי נקלע ’קרבן’ לנסיבות.

על פי טענתה של "איי די איי", מרגע שהבחין סלאמה בסלים, חצה סלאמה קו הפרדה רצוף, ופגע ברכבו במתכוון. כתוצאה מכך, כך נטען, איבד סלאמה שליטה על רכבו, ופגע ברכבו של קאייסי, עת נהג בו אחיו.

לפיכך טענה "איי די איי" להגנתה, כי מדובר במקרה של גרימת מקרה הביטוח בהתכוון, באופן שאינו צפוי ואינו ניתן לצפייה, ועל כן יש, לשיטתה, להפעיל את סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הקובע שאם מקרה הביטוח אכן נגרם בהתכוון על ידי המבוטח, פטורה חברת הביטוח מחובותיה.

בית המשפט ציין את משמעות הוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, וקבע כי לו יוכח שאכן נגרם מקרה הביטוח במתכוון, קרי אם התאונה נגרמה בכוונתו של סלאמה, הרי שמדובר באירוע שאינו מבוטח במסגרת הפוליסה שהנפיקה לסלאמה, וכי "איי די איי" לא תהיה חייבת בתגמולי ביטוח בגינו.

לפיכך, פנה בית המשפט לבחון אם אכן ארעה התאונה כפי שטענה "איי די איי" – אם מדובר במעשה מכוון מצידו של סלאמה.

נטל ההוכחה להוכיח שאכן מדובר במעשה מכוון מצד מבוטח, מוטל, לדברי בית המשפט, על חברת הביטוח, כך שכדי שתהיה פטורה מלשלם דמי ביטוח, חובתה של "איי די איי" להראות שהתאונה נגרמה בשל מעשה מכוון מצד סלאמה. בית המשפט תמך את דעתו, בדבר נטל ההוכחה, בפסק הדין בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ’ שלום גרשון הובלות בע"מ.

על פי עדותה של הנהגת ברכב שנסע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתם של סלאמה, סלים ואחיו של קאייסי, ברגעים שקדמו לתאונה (להלן: "הנהגת"), הבחינה בשני הרכבים (של סלאמה ושל סלים) נוסעים כאילו היו במירוץ, ובסלאמה חוצה קו הפרדה רצוף. מיד לאחר התאונה, לדברי העדה, ירדו סלאמה וסלים מהרכבים, והחלו לריב ולהתקוטט.

לפי עדות נוספת, שנמסרה מפי השוטר שהוזעק למקום התאונה, אשר לדברי בית המשפט מהווה "עדות מפי השמועה" בדבר גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, נמצא שהתאונה אכן נגרמה בכוונה, בשל סכסוך משפחתי. יחד עם זאת, קבע בית המשפט שלא ניתן, בנסיבות העניין, לראות בעדות השוטר תמיכה משמעותית בטענתה של "איי די איי", כי מדובר במעשה מכוון.

לגבי עדותה של הנהגת, על דבר הקטטה שפרצה בין סלאמה לבין סלים, מיד לאחר התאונה, קבע בית המשפט, שלא ניתן להסיק חד משמעית, שמדובר במתח שהיה קיים לפני התאונה, וייתכן ונבע דווקא כתוצאה מהתאונה עצמה.

אשר על כן, העדות הרלוונטית היחידה, לדברי בית המשפט, הינה עדותה של הנהגת, שנסעה בניגוד לכיוון נסיעתם של השלושה, ואשר העידה שראתה את זירת האירוע, ברגעים המידיים שקדמו לתאונה. אולם, כפי שציין בית המשפט, גם עדות זו לא מספיקה כדי לבסס את טענתה של "איי די איי", הואיל ושדה ראייתה של העדה "לא היה רחב", חשיפתה לזירת האירוע הייתה ל"זמן קצר מאוד", ומבלי שיכלה לראות "רצף של נסיעה והתנהגות בכביש".

כמו כן ציין בית המשפט, שמעדות הנהגת עולה התנהגות חריגה ולא מקובלת בכביש, גם אם מדובר ביריבים, ככל שאם הייתה זו התנהגות מכוונת, הרי שסלאמה סיכן בה את עצמו, לא פחות מהסכנה בה העמיד את הרכב בו נסע סלים.

לדברי בית המשפט, על פי דברי הנהגת, ייתכן והתנהגותו של סלאמה נבעה מכך, שבמהלך ניסיון עקיפה הבחין בסכנה חזיתית, מכלי רכב שבנתיב המקביל לכיוון נסיעתו, והפגיעה ארעה תוך כדי שניסה לחזור בבהילות לנתיב נסיעתו.

לפיכך פסק בית המשפט, שלא ניתן לבסס גרימה מכוונת של מקרה הביטוח – נהיגה לשם גרימת תאונה, וכי לא ברורה הסיבה שהובילה לפגיעה ברכבים. קביעה זו נכונה על אחת כמה וכמה, לדברי בית המשפט, ככל שמדובר בעדות יחידה רלוונטית, שאינה מנומקת.

לסיכום נפסק, שהאחריות לגרימת התאונה מוטלת על שני הנתבעים, הן על סלאמה, בשל נהיגתו הפזיזה והבלתי זהירה בעליל (ככל שכאמור חצה קו הפרדה רצוף), והן על "איי די איי", כמבטחתו של סלאמה. נפסק, כי סלאמה ו"איי די איי" יפצו את קאייסי יחד ולחוד.

בית המשפט נמנע מלהשית על סלאמה אשם תורם, הואיל ודחה, כאמור, את הטענה בדבר מעשה מכוון, תוך שפסק, כי התאונה ארעה בשל מעשה רשלני, של חציית קו הפרדה רצוף, אולם לדברי בית המשפט, מדובר "ברשלנות בלבד, שאיננה חורגת מגדר המעשים הנעשים מפעם לפעם בכבישים ...".

מאת עו"ד ג’ון גבע