בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתו של שנאן נעים (להלן: "שנאן"), שיוצג על ידי עו"ד סלאח עבדאללה, כנגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), שיוצגה על ידי עו"ד רונן פלג ממשרד עורכי דין מ. תגר, וכנגד סוכן הביטוח עלי טריף (להלן: "הסוכן"), שיוצג על ידי עו"ד אחמד עאמר.

פסק הדין ניתן באוקטובר 2008, מפי כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון, ודן בשאלת ההתיישנות בתביעות ביטוח.

במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה שנאן בעליו של מחפר, שבגינו התקשר עם "הפניקס", לעריכת פוליסת ביטוח (להלן: "המחפר" ו"הביטוח").

לדברי שנאן, הפנייה לסוכן ועריכת הביטוח ב"הפניקס" נעשו לאחר שנודע לו על תום תקופת הביטוח הקודם שהייתה למחפר, אצל חברת ביטוח אחרת. כמו כן טען שנאן, כי הסוכן הסביר לו, שמרגע החתימה על הצעת הביטוח, היה למחפר כיסוי ביטוחי.

לטענתו, יצא שנאן לחופשה בחו"ל, וכמה ימים לאחר מכן, הודע לו שהמחפר נשרף (להלן: "האירוע"). בשל כך פנה שנאן לסוכן, ובהתאם נשלחו חוקר ושמאי מטעם "הפניקס", ללא שהועלתה כל טענה שהיא.

לדברי שנאן, סרבה "הפניקס" לפצותו בגין שריפת המחפר, הואיל ולטענתה כלל לא נכרת חוזה ביטוח בקשר למחפר, וכי הצעת הביטוח לא הועברה אליה.

להגנתה טענה "הפניקס", כי התביעה התיישנה, הואיל וחלפה תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח, ועל כן דינה להידחות על הסף. כן נטען, כי ממילא הצעת הביטוח הועברה ל"הפניקס" רק לאחר האירוע, וכי חסרו בה פרטים מהותיים, בין היתר לגבי העבר הביטוחי של המחפר.

לפיכך, פנה שנאן בבקשה לבית המשפט, לתיקון כתב תביעתו, כך שעילות התביעה תהיינה הן מתחום דיני הביטוח והן מתחום דיני הנזיקין, או אז יחולו, לטענתו, דיני ההתיישנות הכלליים, לפיהם מדובר בתקופת התיישנות בת 7 שנים, על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ולא 3 שנים מכוח חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

בית המשפט קיבל את הבקשה, וכתב התביעה תוקן כך, שהוספו עילות חדשות הן כלפי "הפניקס" והן כלפי הסוכן, שאינן נסמכות על הביטוח ועל הפוליסה אותה רכש. יודגש, כי אלמלא התיקון, טענת "הפניקס" להתיישנות התביעה, הייתה ככל הנראה, לדברי בית המשפט, מתקבלת והתביעה הייתה נדחית על הסף.

הסוכן טען להגנתו, כי הסביר לשנאן, ויידע אותו שהביטוח יכנס לתוקף רק לאחר שהצעת הביטוח תעבור לידי "הפניקס", וזו תאשרה.

לדברי הסוכן, הצעת הביטוח הועברה למשרדי "הפניקס" רק בסמוך ליום קבלת הודעה על האירוע, וזאת בשל חופשת סוף שבוע ותקלות טכניות, אשר מנעו מהסוכן, לדבריו, להעביר את ההצעה לייעדה.

בית המשפט קיבל את טענת "הפניקס", כי מדובר בתביעה שהתיישנה, וכי תיקון כתב התביעה, כך שיתאפשר להיחלץ מההתיישנות ולראות בתביעה כתביעה נזיקית המתיישנת לאחר פרק זמן ארוך מתביעת ביטוח, היה "מלאכותי ונועד בנסיבות דנן רק לעקוף המגבלות הדיוניות אשר חסמו אפשרות התובע להגיש תביעה לתשלום תגמולי ביטוח".

לדברי בית המשפט, לא הוכח כל טעם לשיהוי בהגשת התביעה, בנסיבות בהן כל הפרטים הרלוונטיים, לרבות היקף הנזק, נודעו לשנאן עוד באותה השנה הרלוונטית לאירוע. לפיכך נפסק, שיש להחיל במקרה זה את דיני ההתיישנות הספציפיים לתביעות ביטוח, מכוח חוק חוזה הביטוח (סעיף 31 לחוק, הקובע תקופה של 3 שנים מקרות מקרה הביטוח), ולקבוע שהתביעה כנגד "הפניקס", המתייחסת לתביעה לתגמולי ביטוח, התיישנה.

תיקון כתב התביעה נעשה, לדברי בית המשפט, אך ורק במטרה להתגבר על המחסום הדיוני הנובע מהתיישנות תביעתו, קרי לאפשר לשנאן ליהנות מפיצויים בגין תביעה חלופית, בעילות נזיקיות, המתבססת על אותן עובדות ואותן נסיבות כמו זו המקורית.

בית המשפט קבע, שבמהלך זה יש משום סיכול כוונת המחוקק, בקביעת תקופת התיישנות ספציפית בחוק חוזה הביטוח, לגבי תביעות ביטוח.

בנוסף פנה בית המשפט לדון בטענותיה של "הפניקס" להיעדר כיסוי ביטוחי, שנבע מכך שלא נכרת חוזה ביטוח, בשל הסתרת מידע בהצעת הביטוח.

בית המשפט קיבל את טענת "הפניקס", כי לא היה לשנאן ביטוח תקף במועדים הרלוונטיים לאירוע, וזאת משום שלא הועברה הצעת ביטוח חתומה ומלאה עד לרגע האירוע. כן נפסק, שגם אם הייתה מגיעה הצעת הביטוח לפני האירוע, עדיין לא היה בכך די, הואיל ובהצעה היו פרטים חסרים, לא שולמו דמי הביטוח, וכן הוסתר עברו הביטוחי של המחפר.

נפסק, שבכל מקרה לא ייתכן שנוצר חוזה ביטוח מחייב טרם האירוע, משום שהפרטים שהיו חסרים בהצעת הביטוח הושלמו רק לאחר שחלף המועד בו יכול היה הסוכן, טכנית, להעביר ההצעה לידי "הפניקס" לפני האירוע.

התביעה כנגד הסוכן נדחתה אף היא, ככל שלא הוכח שבפני שנאן הוצג מצג לפיו במועד האירוע, היה הביטוח בתוקף, אלא שהסוכן הודיע במפורש שהמחפר לא יהיה מבוטח אצל "הפניקס" עד לקבלתה את טופס ההצעה חתום ומלא.

בנוסף נפסק, כי גם לאחר השלמת פרטים בטופס ההצעה לביטוח, הוסתרו פרטים מהותיים, ומשמעות הדבר ש"הפניקס" הייתה יכולה לדחות בשל כך את הכיסוי הביטוחי, גם אם היה כיסוי תקף.

בין הפרטים, ציין בית המשפט את מצב המחפר, העובדה שבמועד החתימה על הצעת הביטוח נמצא המחפר בתיקון, וכן כי הפוליסה הקודמת שהוצאה בגינו, בוטלה בגין אי תשלום דמי ביטוח.

אשר על כן נפסק, שדין התביעה להידחות, הן מכוח הוראות הדין הדיוניות – התיישנות התביעה לתגמולי ביטוח, ככל שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח, והן מכוח הדין מהותי – כי ממילא לא היה ביטוח תקף, ככל שלא נכרת חוזה ביטוח בשל הסתרת מידע מהותי.

מאת עו"ד ג’ון גבע.