לא הוכח כי אכן הרכב נגנב בעת שבעליו שהה בחו"ל

בבית משפט השלום בנתניה נדונה תביעתו של שגיא לוגסי (להלן: "שגיא"), שיוצג על ידי עו"ד אריאל שמואל, כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), שיוצגה על ידי עו"ד יורם תובל ממשרד קול את תובל – משרד עו"ד.

פסק הדין ניתן באוקטובר 2008, מפי כבוד השופטת, סגנית הנשיא דפנה בלטמן קדראי, ודן בזכאותו של שגיא לתגמולי ביטוח מקיף בגין גניבת רכבו, שעה ש"הראל", המבטחת בפוליסת מקיף (להלן: "הפוליסה"), טענה לביום מקרה הביטוח ולסתירות בגרסותיו של התובע.

לטענת שגיא, במהלך שהייתו בחו"ל למשך כשבועיים, החנה את הרכב בחניית ביתו, אולם במהלך השהייה נגנב הרכב. לטענתו, אין ולא הייתה לו כל ידיעה אודות הגניבה ונסיבותיה.

הוכח, על סמך חומר הראיות, שטרם העברת הבעלות ברכב לשגיא, היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, ולא תוקן על ידי הבעלים הקודם. בהקשר זה צויין, כי לכל היותר, תוקן הרכב לאחר שנרכש על ידי מוסך, אשר מכר אותו לשגיא, אולם לא הוכח למעשה שהרכב אכן תוקן טרם נרכש על ידי שגיא, וכי במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה כשיר לנסיעה.

לפיכך, ובשל סמיכות הנושאים הנ"ל למועד האירוע נשוא התביעה, קבע בית המשפט, כי קיים חשש ממשי לניסיון מרמה.

לדברי בית המשפט, גרסותיו של שגיא לגבי רכישת הרכב, בדיקתו וטיפולו במוסכים, השתנו בעקבות העדויות והחקירות הנגדיות, ושגיא נמצא כעד לא אמין לצורך ביסוס התביעה.

משמע, הוכח שאכן ממועד רכישת הרכב והעברת הבעלות, עד למועד הגניבה הנטען, היה הרכב במספר טיפולים במוסך, כך שבפועל, במועדים הרלוונטיים לתביעה, כאשר שגיא היה בחו"ל, לא היה הרכב כשיר לנסיעה.

לסיכום נקודה זו הודגש, כי "רבו התמיהות בגרסת התובע...", ומכיוון שממילא הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח מוטל, לדברי בית המשפט, על שגיא, נפסק שלא ניתן להוכיח את התביעה מתוך עדותו. כמו כן פסק בית המשפט, שגם עדויותיהם של סוכן הביטוח, קרוביו של שגיא ועדים נוספים מטעם התביעה, לא היו אמינות דיין ו/או לוקות בחוסר אובייקטיביות אשר פוגע באמינותן.

לפיכך נפסק, כי בשל הנסיבות הנ"ל וההימנעות מלהביא עדים חשובים נוספים, יש להסיק שהיה בעדויות כדי לאיין את תביעתו, ומכיוון שלא ניתן לבסס את התביעה על סמך עדותו של שגיא בלבד ו/או של העדים הנוספים שהעידו, כאמור לעיל, הרי ששגיא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

בית המשפט לא שוכנע שהגניבה אכן התרחשה בעת השהיה בחו"ל, ועל כן התייתר הדיון בטענות ההגנה בדבר מרמה ואי גילוי מצד שגיא. לפיכך נדחתה התביעה.

יחד עם זאת, ראוי לציין את פסק הדין המנחה, שדן בפרשנות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, העוסק בתוצאותיה של "מרמה בתביעת תגמולים", בעניין רע"א 230/98 הפניקס נ’ נסרה. שם נפסק, כי התכלית הינה להרתיע מבוטחים מלמסור עובדות כוזבות, ובהתאם נעשית הבחינה באופן סובייקטיבי לנסיבות ולתובע.

על פי פרשת נסרה הנ"ל, לצורך פטירת המבטח מלשלם תגמולי ביטוח על פי סעיף 25 הנ"ל, עליו להוכיח כי: (1) נמסרו עובדות בלתי נכונות; (2) קיימת מודעות מצד המבוטח לכך שהעובדות שנמסרו אינן נכונות; ו-(3) למבוטח יש "כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות".

מאת עו"ד ג’ון גבע.