המבטחת לא תוכל לחזור אל המוסך בגין שריפה שפרצה ברכב המבוטח לאחר עבודת ההתקנה במוסך

בבית משפט השלום נדונה תביעתה של סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "סהר"), שיוצגה על ידי עו"ד שניר (צנשטכר) איתן, כנגד אביזרי רכב רבקה בע"מ ואח’ (להלן: "המוסך"), שיוצגו על ידי עו"ד ניר קול.

פסק הדין ניתן בנובמבר 2008, מפי כבוד השופטת חנה פלינר, ודן בנושא תגמולי ביטוח ששילמה "סהר" בגין שריפה שפרצה ברכב של אחד ממבוטחיה (להלן: "הרכב", "השריפה" ו"המבוטח"), לאחר טיפול שעבר במוסך, כחודש לפני כן.

לטענת "סהר", במסגרת הטיפול במוסך, הותקן ברכב מתקן לניתוק משאבת הסולר באופן רשלני, כך שלמעשה הופיעו נזילות (להלן: "ההתקנה"). כחודש לאחר מכן, פרצה ברכב שריפה, ו"סהר" שילמה למבוטח תגמולי ביטוח.

בית המשפט נדרש לדון בשאלה אם השריפה נגרמה בעקבות ההתקנה, וכן בשאלה על מי מוטל נטל הראיה.

לעניין נטל הראיה, הפנה בית המשפט להוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המהווה חריג לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", כך שבמצב בו נראה על פניו כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה, עובר נטל הראיה מהתובע לנתבע.

לדברי בית המשפט, התנאים להיפוך נטל הראיה על פי סעיף 41 הנ"ל, הינם: (1) חוסר ידיעת התובע אודות הנסיבות; (2) שליטה מלאה של הנתבע על "הנכס המזיק" (לצורך העניין, קבע בית המשפט שמדובר במשאבת הסולר); ו-(3) יהיה נכון יותר להסיק, בנסיבות העניין, שהנתבע התרשל, מאשר שלא התרשל.

לגבי התנאי הראשון, הואיל ולא נמסרה גרסת הנהג ברכב בזמן פרוץ השריפה, לא שוכנע בית המשפט ש"סהר" (אשר במסגרת התביעה דנן, באה בנעלי המבוטח) לא ידעה אודות הסיבות שהובילו לקרות הנזק.

לגבי התנאי השני, שעניינו בשליטת הנתבע (המוסך) ברכב, נפסק שלמרות שמדובר בפרשנות מרחיבה למונח "שליטה", הואיל ועבר כחודש ממועד ההתקנה ועד מועד השריפה, לא הייתה למוסך שליטה על הנכס המזיק.

כך גם לגבי התנאי השלישי, נפסק שמכיוון ש"סהר" לא הצליחה לבסס קשר סיבתי בין ההתקנה לבין השריפה, לא היה זה מתפקיד המוסך להראות כי ביצע את ההתקנה ללא התרשלות. לדברי בית המשפט, גם לאור מסקנות המומחה מטעם "סהר", מדובר בהשערה בלבד, כי מקור השריפה במשאבת הסולר.

לפיכך, ככל שבית המשפט לא השתכנע לקיומו של איזה מהתנאים כנ"ל, לא כל שכן בקיום כל התנאים יחד, כנדרש לצורך העברת נטל ההוכחה, נפסק שהנטל נשאר על כתפי התובעת ("סהר").

בשלב זה, פנה בית המשפט לבחון אם הצליחה "סהר" להוכיח שהשריפה נבעה בשל ההתקנה. גם על שאלה זו השיב בית המשפט בשלילה, הואיל ונפסק ש"סהר" לא הוכיחה בנסיבות העניין קיומו של קשר סיבתי בין השריפה לבין ההתקנה.

בית המשפט ציין, כי על סמך חומר הראיות, ייתכן שהשריפה נבעה מסיבות אחרות, סבירות לא פחות, ובפרט ככל שבמהלך החודש ממועד ההתקנה ועד השריפה, לא פורט כיצד החזיק המבוטח ברכב, ומה הם הטיפולים/תיקונים שעשה בו, אם בכלל.

לפיכך נדחתה התביעה, ונפסק ש"סהר" לא הוכיחה ברמת הוודאות הנדרשת, כי אכן מקור השריפה בהתקנה שבוצעה על ידי המוסך.

מאת עו"ד ג’ון גבע.