מעמד חובת הווידוא והקיום של אמצעי מיגון על פי פוליסת הביטוח

בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 049133/03) ניתן פסק דין לטובת ישראל פלדמן ייצור ושיווק מוצרי בשר (להלן: "פלדמן"), שיוצג על ידי עו"ד נווה אפריים ממשרד עורכי-דין אטיאס-נוה, כנגד אריה בע"מ – חברה לביטוח (להלן: "המבטחת") שביטחה המשאית נשוא התביעה במועד הרלוונטי, וכנגד איחוד רשת סוכנויות בע"מ (להלן: "הסוכן"), שיוצגו על ידי עו"ד דן שפט, שחוייבו בתשלום מלוא תגמולי הביטוח לפלדמן.

בבסיס התביעה: משאית של פלדמן נגנבה ממגרש חנייה בטירה, לאחר שהחנה אותה עובד של פלדמן (להלן: "הנהג"), ואילו המבטחת לא הסכימה לשלם את תגמולי הביטוח בגין הגניבה, מהטעם שלא הותקנו במשאית אמצעי מיגון מתאימים על פי פוליסת הביטוח, או לחלופין שלא היו אלה תקינים.

בית המשפט פתר את המחלוקת לפי החובה המוטלת על המבטחת לוודא קיומם של אמצעי מיגון כנדרש בפוליסה, כנגזרת מחובת הגילוי שבחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1971 (להלן: "החוק").

ראשית, טען ב"כ פלדמן, עו"ד נווה, שבקשת המבטחת להעלות נימוקים בדבר ביומו את אירוע הגניבה, נימוק שלא הציגה כלפי פלדמן בדחותה תביעתו על בסיס אי עמידתו בדרישות המיגון בלבד, הינה הרחבת חזית אסורה לפי הדין. טענתו זו התקבלה.

הנחיות המפקח על הביטוח, שהובאו בביהמ"ש כתימוכין, קובעות בצורה ברורה, שעל המבטחת לפרט כל נימוקיה לדחיית תביעתו של מבוטח בהזדמנות הראשונה, ובהתאם, תושתק מלהשמיע נימוקים נוספים בהזדמנות אחרת.

הוסיף על כך בית המשפט, כי העלאתן של טענות, ע"י חברות ביטוח כנגד מבוטחיהן, לאחר דחיית תביעתם, איננה ראויה ופסולה בהתאם לחובות הגילוי ותום הלב וכן לאור פערי הכוחות הקיימים.

כך בעצם נדחתה טענת ביום אירוע גניבת המשאית מהפן הפרוצדוראלי. בדומה, גם מהפן המהותי דחה בית המשפט את הטענה, בקובעו שגרסת הנהג לא נסתרה, שהרי לא מצא חוקר המבטחת כל ראיה לתמוך בגרסתה, ואף לגבי סירובו להיבדק בפוליגרף, שהרי אין למכשיר זה חשיבות רבה בעולם המשפט. בית המשפט דחה, אם כן, את טענת המבטחת לעניין אי אמינותו של הנהג, ובכלל זאת את טענת ביום הגניבה.

לעניין אמצעי המיגון כנדרש בפוליסת הביטוח, נפסק שנטל ההוכחה לקיומם של סייגים, מוטל על המבטחת. על פלדמן הנטל, כאשר ידע על חובתו זו, להוכיח התקנת האמצעים – נטל בו עמד והצהיר שקיים ברכב אימובילייזר מקורי.

קבע בית המשפט, והציג לעניין זה תימוכין בפסיקה, שעל המבטחת חלה החובה לוודא שאכן הותקנו במשאית אמצעי מיגון מתאימים וכן לגלות לפלדמן את חובתו להתקין אמצעים כנ"ל ולהסב תשומת ליבו לכך בהתאם לסעיף 3 לחוק.

בנושא זה נפסק, שהמבטחת לא טרחה להעביר לפלדמן את הפוליסה והצעת הביטוח, נטל נוסף שמוטל על גבי המבטחת, וכך נקבע שממילא לא יכול היה לדעת על חובתו והמשמעויות הנובעות ממנה להתקין האמצעים למיגון.

בעניין העברת הפוליסות, באשר מר פלדמן, נציג התביעה, לא היה חתום על ההצעה מלכתחילה, ולאחר שהעיד שלא ראה מעודו את הפוליסה, עבר הנטל להוכיח ידיעתו על התנאים בה אל שכמה של המבטחת, ובכך כשלה. עוד לעניין זה נקבע, שאי הזמנת הסוכן לעדות לא יפעל לרעת התביעה, כי אם לרעת המבטחת.

לסיום נקודה זו, מצא בית המשפט שהפוליסות לא נמסרו לידי פלדמן הרי שלא יכול היה לדעת על הדרישות לאמצעי המיגון הנדרשים, ועל כך אלה לא יהוו פתח מילוט למבטחת כחריג לכיסוי הביטוחי.

אי לכך שפלדמן לא ידע על דרישות אמצעי המיגון, כמפורט לעיל, איפשר בית המשפט לפלדמן לזכות בתגמולי הביטוח, ומכאן עבר הוא לדון בשאלת גובה הנזק.

כנפסק, ועל פי רשימת הפוליסה, סכום הביטוח מהווה את ערך הרכב המשוער מתחילת הביטוח. כך נפסקה זכאות פלדמן לפי שווי המשאית ביום הגניבה, הוא שיעור הנזק הממשי.

במחלוקת בשמאות ערך המשאית ביום הגניבה, הסכים בית המשפט עם חוות דעת המומחה מטעם פלדמן, לשומה על סמך שווי המשאית ביום עריכת הביטוח, בעוד שהמבטחת לא עמדה בנטל להוכיח שערך המשאית פחת עם הזמן, וכן לפי חידוש הפוליסה, בסמוך למקרה, לסכום סמוך יותר לשומת התביעה מאשר לסכום המבטחת.

לסיכום פסק הדין, חוייבה המבטחת בתשלומי מלוא הכיסוי הביטוחי, בסכום 236,000 ש"ח ולאחר הפחתת השתתפות עצמית, ובהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לגבי חבות הסוכן כלפי פלדמן, מכיוון שהמבטחת בעצמה טענה, שאין לסוכן חבות כלפי פלדמן, ומכיוון שגם פלדמן לא התייחס לכך כלל, נפסק כי מלוא תשלומי פסק הדין יוטלו על המבטחת לבדה.

מאת עו"ד ג’ון גבע.