גניבת אופנוע ים-נטל ההוכחה, החמרה בסיכון ופרשנות מיגון בפוליסה

בבית משפט השלום בראשון לציון נדונה תביעתו של רמי חדד (להלן: "רמי"), אשר יוצג על ידי עו"ד בועז חריף, כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), אשר יוצגה על ידי עו"ד אורי צחורי.

פסק הדין ניתן בסוף חודש אפריל 2008, מפי כבוד השופטת יעל בלכר, ועסק, בין היתר, בסוגיית ההחמרה בסיכון, על פי סעיפים 18, ו- 19 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

אופנוע הים של רמי (להלן: "האופנוע"), שהיה מבוטח במנורה, בפוליסה לביטוח מקיף (להלן: "הפוליסה"), נגנב.

לטענתו של רמי, היה האופנוע, ערב הגניבה, קשור לעמוד בחצר עסק שבבעלותו, שאף הוא היה נעול במועד הגניבה. לפי הנטען, השרשרת בה נקשר האופנוע, נחתכה במהלך הגניבה.

מנורה טענה, כי לא הוכח עצם הגניבה, ולחלופין לא עמד רמי בתנאי המיגון הקבועים בפוליסה.

בית המשפט שב והזכיר את ההלכה, כפי שנקבעה בפסק הדין בערעור אזרחי 78/04 המגן נ’ שלום גרשון הובלות בע"מ (להלן: "פרשת גרשון הובלות"), בדבר נטל ההוכחה, כי הנטל להוכחת קרות מקרה הביטוח מוטל על התובע, ואילו הנטל להוכחת יסוד לשלילת הזכאות לתגמולי ביטוח (כגון מעשה תרמית או אי-עמידה בתנאי המיגון), מוטל על חברת הביטוח.

לעניין נטל ההוכחה לשלילת הזכאות, טענה מנורה שמדובר במקרה של אי-עמידה בתנאי המיגון לפי הפוליסה, בכל הנוגע לקשירת האופנוע ואחסונו, ואף ציינה בהקשר לכך, שרמי לא הציג בפני חוקר הביטוח את השרשרת בה נקשר האופנוע, מכיוון שלאחר האירוע השליכהּ. ברם, לדברי בית המשפט, לא הציגה מנורה ראיות למעורבותו של רמי בהעלמת האופנוע.

כמו כן טענה מנורה, כי רמי לא עמד בנטל להוכחת אירוע הגניבה, שכן עדותו הייתה רצופה בסתירות פנימיות, וכן לא הובאו עדויות נוספות לתמיכה בעדותו – כפי שנדרש לטענתה, דהיינו-ראיות לסיוע לעדות יחידה של בעל דין, וכי יש לה חשש שרמי היה מעורב במעשה רמייה בדבר העלמת האופנוע.

לשיטתה, בשל החשד לפיו רמי היה מעורב במקרה הנטען, כפי שהעלתה מנורה בכתב הגנתה, ניתן ללמוד שלא הוכח קרות מקרה הביטוח.

בית המשפט ציין, בהסתמך על פרשת גרשון הובלות, שנטל ההוכחה המוטל על התובע, להוכיח את קרות מקרה הביטוח, הינו במנותק ממידת מעורבות התובע במקרה.

בית המשפט קיבל את עדותו של רמי כמהימנה, וקבע כי רמי עמד בנטל המוטל עליו, להוכחת קרות מקרה הביטוח, ובענייננו גניבת האופנוע.

אשר על כן, פנה בית המשפט לדון בסוגיית העמידה בתנאי המיגון הקבועים בפוליסה.

על פי נוסח הצעת הביטוח, חייב היה רמי באחסון האופנוע "במקום מגודר שמור ונעול או סגור ונעול". בית המשפט ציין, כי הנוסח שונה, והיום מקובל נוסח מפורט יותר להצעת ביטוח מקיף במנורה.

בית המשפט קיבל את אופן הפרשנות שהציע רמי, הואיל והמשפט אינו מפוסק, כך שניתן להסתפק "במקום מגודר, סגור ונעול", כדי לעמוד בתנאי המיגון.

נפסק, שבמקרה זה יש להפעיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח, הואיל ונוסח ההצעה לא היה ברור דיו, על אחת כמה וכמה לאור שינוי הנוסח המקובל כיום על ידי מנורה.

רמי טען שבכל הנוגע לשינוי נוסח הצעת הביטוח, ותנאי המיגון, מדובר במקרה של החמרה בסיכון, על פי הוראות סעיף 18 לחוק, ומכיוון שלא נשלחה הודעת ביטול הפוליסה, ובכלל זה לא בוטלה הפוליסה עד למועד הגניבה, נותרה האפשרות היחידה לשלילת הזכאות לתגמולי ביטוח, בהתאם לסעיף 18(ג) לחוק.

יחד עם זאת נפסק, שמאחר שמנורה לא טענה במפורש לכוונת מרמה (התנאי שבסעיף 18(ג)(1)), היה עליה להוכיח, לפי סעיף 18(ג)(2) לחוק, שאף חברת ביטוח סבירה לא הייתה מתקשרת בביטוח עם רמי, גם לא בפרמיה גבוה יותר.

מכיוון שמנורה לא עמדה בתנאי הנ"ל, שוב לא ניתן היה לפטור אותה מתשלום תגמולי ביטוח, על פי סעיף 18 לחוק.

בית המשפט ציין, כי לא מדובר בתנאי מקדים לזכאות המבוטח לתגמולי ביטוח, אלא בעניין של "אמצעי להקלת הסיכון", כמשמעו בסעיף 21 לחוק, אשר עשוי היה לפטור את מנורה מתשלום תגמולי ביטוח, בחלקם או במלואם (בכפוף לסייגים שבסעיף 19 לחוק), אך מכיוון שמנורה לא עמדה בתנאי סעיף 18(ג), לא ניתן להפעיל לטובתה את התרופה הנ"ל.

בהתאם נפסק, שאכן ארע מקרה הביטוח, ומנורה לא הרימה את הנטל להוכיח שרמי לא עמד בתנאי המיגון לפי הפוליסה, ועל כן מנורה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח לפי הפוליסה.

בשאלת סכום הביטוח, נחלקו הדעות בין הצדדים. מנורה טענה, שיש לשלם תגמולי ביטוח לפי שווי האופנוע, בהתאם למחירון לוי יצחק נכון למועד הגניבה, וזאת על פי עיקרון "השבת המצב לקדמותו".

לטענתו של רמי, הוסכם בהצעת הביטוח על סכום ביטוח נקוב, ולא על שיפוי על בסיס מחירון.

בעניין זה, קבע בית המשפט שכל שהוסכם בהצעת הביטוח, היה תקרת סכום תגמולי הביטוח.

בית המשפט הפנה לסעיפים 55, ו- 56 לחוק, בהם מעוגן עיקרון השיפוי, לפיו מטרת הביטוח להשיב את המבוטח למצבו טרם קרות מקרה הביטוח, וזאת יש לעשות על פי שיפוי הנזק הממשי שנגרם למבוטח – שווי הנכס במועד הגניבה, אשר מחירון לוי יצחק משמש לו אמת מידה נאמנה.

לבסוף פסק בית המשפט, כי מנורה תשלם לרמי תגמולי ביטוח בגין גניבת האופנוע, בשיעור שוויו במועד הגניבה בפועל, לפי המחירון, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

מאת עו"ד ג’ון גבע.