זכויות היורשים לכספי קרן גמלאות, כפופות לתקנון הקרן

בבית הדין הארצי לעבודה, ניתן פסק דין בעניינם של עזבון המנוחה דליה באב"ד ז"ל ואח’ (להלן: "המנוחה" ו"המערערים"), אשר יוצגו על ידי עו"ד אברהם גפן, כנגד קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן: "הקרן"), אשר יוצגה על ידי עוה"ד אלישע שור ואוהד גלעדי.

פסק הדין ניתן מפי השופטים הנשיא סטיב אדלר, שמואל צור ועמירם רבינוביץ’, וכן נציגי הציבור שלמה גוברמן ואבי ברק.

המנוחה עבדה בהסתדרות הכללית – תנועת הנוער העובד והלומד (להלן: "התנועה"), ופרשה לפנסיה מוקדמת בגיל 59.

בהסדר הפרישה עם התנועה, סוכם, בין היתר, כי תזכה המנוחה לפנסיה בשיעור 70% עד הגיעה לגיל 65, ולאחר מכן, בהתאם לתקנון הקרן (להלן: "התקנון").

בהיותה המנוחה בת 63, נהרגה בתאונת דרכים, ותביעת המערערים לקבלת מלוא כספי הקרן, בגין הפרשות משכרה של המנוחה לקרן(להלן: "כספי התגמולים"), נדחתה בבית הדין האזורי בתל אביב.

הקרן טענה, כי בהתאם לתקנון, הואיל והמערערים אינם בגדר שאירי המנוחה, הם אינם זכאים לכספי התגמולים.

נפסק בבית הדין האזורי לעבודה, כי בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כספי התגמולים אינם חלק מעזבון המנוחה, כך שהמערערים אינם זכאים לכספי התגמולים.

עוד נפסק בבית הדין האזורי, כי התקנון הוא שקובע את מערכת הזכויות והחובות של חברי הקרן.

אשר על כן, הוראת התקנון, לפיה לא יחולו הוראות חוק הירושה על כספי התגמולים, וכן ההוראה, כי זכות המרת כספי התגמולים בתשלום חד-פעמי מוקנית לחבר הקרן בלבד ולא ליורשיו, פורשו כהוראות המהוות את מסגרת הזכאות לכספי התגמולים. לפיכך, בהתאם להוראות התקנון, נקבע שאין למערערים זכות לכספי התגמולים.

לטענת המערערים, בכך שלא יידעו את המנוחה על אפשרות פגיעה בזכאות לכספי התגמולים, במקרה פטירה, הופרו חובות תום הלב והגילוי הנאות, ועל כן הם זכאים למלוא כספי התגמולים.

בעניין חובת הגילוי, פסק בית הדין הארצי, כי התקנון איפשר, בכפוף להחלטת הנהלת הקרן, לבקש את המרת תשלום הפנסיה בתשלום חד-פעמי, אך זכות זו נתונה לחבר הקרן, ולא ליורשיו, וממילא פוקעת עם מות החבר.

הואיל והמנוחה פרשה לפנסיה מוקדמת, בהסדר טוב יותר מאשר המרת תשלום כספי התגמולים לתשלום חד-פעמי, נפסק, כי לא ניתן לטעון להסתרת מידע מהמנוחה.

כמו כן נפסק, כי מכיוון שהמנוחה יצאה לפנסיה מוקדמת, בהסדר עם התנועה ואילו הקרן לא שימשה צד להסדר, טענות בדבר חובת גילוי תוכלנה להיטען כלפי התנועה אך לא כלפי הקרן.

בית הדין קבע שלא מדובר במקרה של מסירת מידע שגוי או מוטעה, בדבר הזכאות לכספי התגמולים, אלא במקרה בלתי צפוי שנבע מתאונת דרכים, לפיכך ובהתאם לעובדה שההסדר לפנסיה מוקדמת היטיב עם המנוחה, נפסק שלא היה מקום לטעון כלפי הקרן בדבר הפרת חובת גילוי.

הואיל והקרן איננה קופת תגמולים או קופת חסכון, אשר בהן סכומי ההפקדות עומדים לזכות היורשים במקרה של פטירת החוסך, פסק בית הדין, כי זכויות המערערים לכספי התגמולים, תהיינה כפופות אך ורק לתקנון.

התקנון מגדיר את זכותם של שאירי החבר המנוח, ואילו מכיוון שהמערערים לא ענו על הגדרת המונח "יתום", הרי שגם לא נכללו בגדר שאירי המנוחה.

לסיכום, דחה בית הדין את הערעור, תוך שנקבע, כי תקנון הקרן מהווה את "מערכת הזכויות המחייבת ואין דרך להתגבר עליה".

מאת עו"ד ג’ון גבע