אין להתנות על הוראות תקנון הקרן הפנסיונית לשיפור תנאים

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדונה תביעתו של מיכאל שמייביץ, שיוצג על ידי עו"ד ש. פרלמוטר (להלן: "מיכאל"), כנגד קרן מקפת מרכז לפנסיה, שיוצגה על ידי עוה"ד א. חלד ונ. בביש (להלן: "הקרן").

פסק הדין ניתן מפי השופטת סגנית הנשיאה דיתה פרוז’ינין, ונציגי הציבור קלינר ופוגל.

מיכאל עבד במשך כ-27 שנים בחברה הישראלית למסחר והשקעות בע"מ (להלן: "החברה הישראלית"), במהלכן הצטרף כחבר הקרן.

לאחר כ-17 שנים מתחילת עבודתו של מיכאל בחברה הישראלית, התקשרה החברה הישראלית עם הקרן, בהסכם שכלל תנאי פרישה טובים מאלה שנקבעו בתקנון הקרן בעת ההתקשרות (להלן: "ההסכם").

החברה הישראלית רכשה עבור מיכאל זכויות רטרואקטיביות, לפרק הזמן מתחילת עבודתו בה, ועד הצטרפותו לקרן.

לאחר סיום עבודתו בחברה הישראלית, עבר מיכאל למקום עבודה חדש, אך החברה הישראלית המשיכה לשלם עבורו דמי גמולים לקרן.

מיכאל, שבינתיים פרש לגמלאות, תבע את הקרן בגין הפרשי פנסיה, על פי התנאים המשופרים שנקבעו לזכותו בהסכם שנחתם בין החברה הישראלית לבין הקרן.

לטענת מיכאל, הפרשי הפנסיה הנתבעים, מגיעים לו מכוח זכותו הקניינית והחוזית לפי ההסכם, ולחלופין מכוח זכותו לפיצוי ושיפוי בשל הפרת התחיבויות חוזיות כלפיו.

לטענת הקרן, יש להחיל לגבי זכותו של מיכאל לתגמולי פרישה את הוראות תקנון הקרן, בין היתר משום שלא היה עובד החברה הישראלית מזה כ-15 שנים עד ליום פרישתו לגמלאות, וכן מכיוון ששכרו עלה באופן משמעותי במהלך פרק הזמן בו עבד בחברה החדשה.

בית הדין הפנה לבג"ץ 6460/02 אליאב ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, ופסק, שאין מקום לזכות את מיכאל בגמלה משופרת וטובה יותר לעומת הגמלה לה זכו יתר עמיתי הקרן.

בית הדין ציין, שבהתאם לעקרונות הסוציאליים העומדים בבסיס הקרן, אין לאפשר לעמית יחיד של הקרן להתנות על תקנון הקרן, החל לגבי כלל עמיתיה, לצורך השגת תנאים טובים מהקבוע בתקנון.

לדברי בית הדין, היווסדות קרנות הפנסיה נועדה להבטיח ש"כל עובד יקבל לאחר פרישתו קצבה שתאפשר לו לחיות ברמת חיים שאינה נופלת באורח דרסטי מרמת חייו בטרם פרש...", והכול תוך כדי שמירה על עיקרון השוויון בין עמיתי הקרן.

בהתאם נפסק, שהקרן אינה מחוייבת, ואף אינה רשאית, לקיים את התחייבויותיה לפי ההסכם שנערך עם החברה הישראלית, אשר התנה על התקנון.

בית הדין ציטט מבג"ץ 359/07 מקורות ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, בו נפסק בצורה חד משמעית, כי הוראות התקנון גוברות על הוראות חוזיות שיש בהן כדי להתנות על התקנון, על עיקרון השוויון אותו תקנון הקרן מיישם, או על האפשרות לעדכן את תקנון הקרן ככל שנדרש ממצב המשק בפועל.

לעניין טענתו החלופית של מיכאל, לפיצוי ושיפוי בגין הפרת ההסכם כלפיו, פסק בית הדין, שעל אף העיקרון המנחה בדיני החוזים, לפיו "חוזים יש לקיים", בנסיבות דנן אין לחייב את קיומו של ההסכם, או לתת פיצויים בגין הפרתו.

הטעם, כפי שציין בית הדין, לכך שאין לאפשר למיכאל תרופות חוזיות בגין הפרת ההסכם כלפיו, הוא שבקיום ההסכם ייפגעו יתר עמיתי הקרן באופן קשה יותר מאשר הפגיעה במיכאל בגין הפרת ההסכם.

לבסוף נדחתה התביעה, והוחלט שמיכאל אינו זכאי לגמולי פרישה על פי ההסכם שנערך בין החברה הישראלית לבין הקרן, ואף לא לפיצוי בגין הפרתו.

מאת עו"ד ג’ון גבע.