לבית הדין הארצי לעבודה הוגש ערעורה של קרן גמול השתלמות למורים וגננות בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד אדיאל חשין (להלן: "הקרן"), כנגד ד"ר יהודה מוטעי, שיוצג על ידי עו"ד מאיר מימון, וכן כנגד משרד החינוך והבנק הבינלאומי הראשון לישראל, כמשיבים פורמאליים (להלן: "יהודה", "משרד החינוך" ו"הבנק").

פסק הדין ניתן מפי הרכב השופטים שמואל צור, נילי ארד וורדה וירט-ליבנה, וכן נציגי הציבור שלום חבשוש ודורון טמיר.

הקרן מאפשרת לעובדי הוראה ולמעסיקיהם להפריש כספים לחשבונם האישי של עובדי ההוראה, תוך כדי ניהולם על ידי הבנק.

יהודה הצטרף לקרן עם תחילת דרכו כמורה במשרה מלאה, ובהתאם הופרשו כספים על שמו לקרן, הן משכרו והן על ידי משרד החינוך כמעסיקו.

בית הדין דן בשאלה האם רשאי היה יהודה, שלו שני מעסיקים בו זמנית, האחד משרד החינוך והשני עיריית צפת, להיות חבר ולהפקיד כספים ביותר מקרן השתלמות אחת, בגין כל אחת ממשרותיו.

במהלך עיסוקו כמורה, עבר יהודה ל"מסלול תמריצים" במסגרת הקרן, כך שמעסיקו היה מפריש לקרן הן את הפרשות המעסיק והן את הפרשות העובד.

כאשר החל יהודה לעבוד במשרה מלאה, כמורה בבית ספר בצפת, הצטרף, בנוסף לחברותו בקרן, לקרן השתלמות למורים על-יסודיים (להלן: "הקרן השנייה"), אליה הופרשו כספים מידי עיריית צפת.

בבואו של יהודה למשוך את כספי הקרן, נתקל בסירוב הקרן, בטענה כי חסך במקביל בשתי קרנות נפרדות.

לטענת הקרן, לא ניתן לחסוך כספי השתלמות בשתי קרנות במקביל, ועל כן רשאי יהודה למשוך רק את הכספים שהופקדו בקרנות במסגרת המסלול הרגיל ולא במסגרת מסלול התמריצים.

יהודה טען, שסירוב הקרן לאפשר לו למשוך את מלוא כספי ההפקדות בה, בשל הצטרפותו לקרן השנייה, לרבות כספים שהופקדו בקרן במסלול תמריצים, מהווה גזל והתעשרות שלא כדין מצד הקרן.

בתגובה טענה הקרן, כי הפקדת כספים בשתי קרנות מנוגדת להוראות תקנות הקרן, ועל כן טענה, כי היה עליה להשיב את הסכומים חזרה למשרד החינוך – המעסיק אשר הפריש את הכספים.

בבית הדין האזורי התקבלה תביעתו של יהודה, למלוא כספי החסכון שנצברו על שמו בקרן, מכיוון שלא נמצא כל איסור להפקדת כספים בקרן נוספת בגין שתי משרות הוראה במקומות עבודה שונים.

בערעורה טענה הקרן, כי בהתאם למסמכי התאגדותה, ניתן לעובד הוראה לחסוך כספים בקרן השתלמות אך ורק במסגרת משרה מלאה אחת.

הקרן טענה, שמכיוון שיהודה צבר כספי חיסכון בקרן נוספת בשל משרה מלאה נוספת, הוא אינו זכאי לכספים שנחסכו אצלה, ואותם יש להחזיר למשרד החינוך.

יהודה כפר בטענת הקרן, וטען כי לא קיים כל "הסדר חוקתי" המונע ממנו לחסוך כספים בגין משרה נוספת בקרן השנייה.

בית הדין הארצי תמך בפסיקתו של בית הדין האזורי, ופסק כי על פי ההסדרים הנוהגים, לא נמנע מיהודה לחסוך כספים בהיקף מעל משרה מלאה אחת, שמקורם בשני מעסיקים שונים, במסגרת שתי קרנות נפרדות.

נפסק, כי הוראות מסמכי התאגדות הקרן, חלות אך ורק לגבי צבירת כספים באותה הקרן, ובמצב זה לא יתאפשר לעובד לצבור כספים בשל היקף של למעלה ממשרה מלאה אחת, אך אין בכוחן לחול לגבי חברות העובד בקרן נוספת. משמע, פסיקת בית הדין האזורי נשארה על כנה, ונפסק שיהודה זכאי לקבלת מלוא כספי החיסכון משתי הקרנות.




מאת עו"ד ג’ון גבע.


עודכן ב: 13/04/2009