הנחת חפצים ברכב אינה "שימוש נלווה" לצורך חוק הפלת"ד

בבית משפט השלום בתל אביב נדונה תביעתו של יוסף כהן, כנגד שיכון ופיתוח לישראל חברה לבניין בע"מ והכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "יוסף", "הקבלן" ו"המבטחת"). שמות עורכי הדין לא צוינו בפסק הדין. במרץ 2009 ניתן מפי השופטת יעל אילני פסק דין חלקי בעניין סיווג האירוע נשוא התביעה, בין כ"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), ובין כאירוע נזיקי, אשר ידון על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

 

יוסף נפגע בעת שהכניס חפצים לרכב, אשר חנה בחניון שנבנה על ידי הקבלן (להלן: "הרכב"). לטענת הקבלן, וכן מספר נתבעים נוספים, שהוגשו כנגדם הודעות צד ג' במסגרת התביעה, מדובר ב"תאונת דרכים", ועל כן, בשל הוראת ייחוד העילה שבסעיף 8(א) לחוק, דין התביעה כנגד הקבלן והצדדים השלישיים להידחות.

 

לפיכך, תיקן יוסף את כתב תביעתו, והוסיף את מבטחת הרכב כנתבעת נוספת, בעילה חלופית מכוח החוק.

נסיבות האירוע, תוארו על ידי יוסף כך: יוסף ירד לחניון ביתו להניח ברכב שקיות, ובמהלך שעשה כן נפל ונפגע. כן ציין יוסף, כי לא התכוון לנסוע ברכב, אלא כשעה לאחר הנחת השקיות.

 

עיקר המחלוקת בשלב זה, סבה סביב השאלה אם בעת התאונה היה בכוונתו של יוסף להיכנס לרכב ולנהוג מיד לאחר הנחת השקיות, או, כפי שטענו יוסף והמבטחת, שהתכוון לחזור לביתו ורק מאוחר יותר לנסוע ברכב.

 

משמע, בית המשפט נדרש להכריע, אם האירוע נבע כתוצאה משלב הכנה לנסיעה וקשור לשימוש ברכב, או אז ניתן לראותו כתאונת דרכים, או אם מדובר בצירוף מקרים בין הפגיעה לבין הנחת השקיות ברכב, ללא כל קשר לשימוש ברכב, אזי מדובר בתאונה שאינה תאונת דרכים.

 

בית המשפט קיבל את גרסתו של יוסף, לפיה כוונתו הייתה לחזור לביתו לאחר הנחת השקיות ברכב, ולהשתמש ברכב רק כשעה מאוחר יותר ממועד האירוע.

 

בשלב זה נדרש בית המשפט לבחון אם הפעולה שהובילה לאירוע, הנחת השקיות ברכב, נכללת בגדר אחד השימושים הנלווים להגדרת "שימוש ברכב מנועי" על פי סעיף 1 לחוק.

 

בעניין זה צוין פסק הדין ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' יעקב ינטל, שם צמצם בית המשפט העליון את מגמת ההרחבה לשימושים האפשריים ברכב על פי החוק. כן צוין פסק הדין ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, בו נפסק שעל מנת שיוכרו שימושים נלווים ברכב, במסגרת השימושים המוכרים בחוק לצורך הגדרת מאורע כ"תאונת דרכים", על השימוש להיות קשור "קשר ממשי לנסיעה בפועל". דהיינו, רק אם מדובר בפעולה חיונית לנסיעה עצמה, אשר מהווה חלק אינטגרלי ממנה, רואים את הפעולה כחלק מהנסיעה והשימוש ברכב.

 

לצורך קביעה זו, יש להשתמש במבחני הקירבה בזמן ובמקום של הפעולה לנסיעה, תכלית הפעולה – אם הפעולה באה לשרת תכלית של נסיעה ברכב, ובחינה כוללת של "מתחם הסיכון התעבורתי".