בבית המשפט העליון נדונו ערעורה של מנורה חברה לביטוח בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד עדי מיכלין (להלן: "מנורה"), כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד יוסף נחשון (להלן: "איילון") ואח', וכן ערעור שכנגד "מנורה" ואח'. פסק הדין ניתן בדצמבר 2008, מפי הרכב כבוד השופטים אליעזר ריבלין, אשר גרוניס ואליקים רובינשטיין.
 
הערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה, בו חיובו "איילון" ו"מנורה" לשלם לאגמי חברה לעבודות עפר ומים בע"מ (להלן: "החברה"), בגין נזקי טבע שנגרמו לפרויקט שבנתה (להלן: "הפרויקט").
 
החברה הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות אצל "מנורה", באמצעות סוכן הביטוח, אשר בוטח בפוליסת אחריות מקצועית ב"איילון" (להלן: "הסוכן"). פוליסת הביטוח הופקה לחברה לצורך הרחבת הכיסוי הביטוחי, בהתאם לדרישה להצגת אישורי ביטוח למספר פרויקטים בהם זכתה במכרזים, ועל פי עצת הסוכן.
 
לטענת "מנורה", פוליסת הביטוח הופקה לחברה רק לאחר תחילת העבודות בפרויקט, ומשכך לא מילאה את התנאי המוקדם לפוליסה, לפיו הייתה חייבת להודיע בדבר הפרויקט טרם התחלתו וכי ממילא "מנורה" אינה נוהגת לבטח פרויקטים בהווייתם (להלן: "התנאי המקדים"). כן טענה, כי הסוכן ידע אודות התנאי המקדים, ולפיכך חרג מהרשאתו בעריכת הביטוח לפרויקט.
 
בבית משפט המחוזי נקבע, שבין "מנורה" לבין החברה נכרת חוזה ביטוח המכסה את נזקי הפרויקט, וכי על "מנורה" לפצות את החברה. כן נקבע, שיש לראות בסוכן כשלוח של "מנורה" לצורך עריכת הפוליסה, מכוח סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, הקובע חזקת שליחות בין המבטח לבין הסוכן, בכל העניינים הנוגעים למו"מ לקראת עריכת חוזה הביטוח.
 
בנוסף ציין בית משפט המחוזי, כי התנאי המקדים לא הופיע על גבי הצעת הביטוח ו/או על גבי הפוליסה עצמה, ומשכך נפסק שהפוליסה חלה לגבי נזקי הפרויקט.
 
לגבי הסוכן, פסק בית משפט המחוזי, כי מכיוון שידע אודות התנאי המקדים, יש לראות בו כמי שחרג מהרשאה, ועל כן ניתן לחזור עליו. יחד עם זאת נקבע, שיש לייחס ל"מנורה" אשם תורם בשיעור 50% הואיל והצעת הביטוח לא פירטה את התנאי המקדים.
 
בבית משפט העליון טענה "איילון", שהפרותיו של הסוכן אינן רלוונטיות למערכת היחסים שבינו לבין החברה, ועל כן לא חלה פוליסת אחריות מקצועית שהפיקה במקרה דנן.
 
בית משפט העליון קיבל את טענתה של "איילון", ופסק כי חיובו של הסוכן נובע ישירות ממערכת היחסים שבינו לבין "מנורה", וללא קשר לחברה. הואיל וביטוח האחריות המקצועית של הסוכן מכסה נזקי רשלנות במסגרת היחסים עם המבוטח, פסק בית משפט העליון, שאין לחייב את הסוכן בפיצוי החברה.
 
דהינו, התביעה כנגד הסוכן הוגשה בעילה חלופית, למקרה שייפסק שפוליסת "מנורה" אינה מכסה את נזקי הפרויקט, ומכיוון שפסק הדין במחוזי קבע שיש כיסוי ביטוחי, הרי שמבחינת החברה, אין לראות בו כמי שהתרשל בעריכת הביטוח, אלא כמי שחרג מהרשאה שניתנה לו על ידי "מנורה".
 
בנוסף פסק בית משפט העליון, כי מכיוון ש"מנורה" לא הגישה כנגד הסוכן הודעת צד שלישי כדין, היא מנועה מלחזור אל הסוכן.
 
לפיכך, התקבל ערעורה של "איילון", והתייתר הצורך לדון בערעורה של "מנורה" לגבי האשם התורם שהושת עליה. נפסק, ש"מנורה" חייבת במלוא התשלום לחברה, כפי שהוסכם בפשרה בין "מנורה", "איילון" והחברה.

עודכן ב: 13/04/2009