מאת עו"ד ג'ון גבע.

בבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים, ניתן פסק דין בעניין צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ (להלן: "חברת הבניה"), המגן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת 1") ואח', שיוצגו בהתאמה על ידי עוה"ד אלעד גושן, דביר יוחנן וטל טודר, נגד אריה שירותי כח אדם בע"מ (להלן: "חברת הכח-אדם"), כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת 2") ועֳבֵּד דגים (להלן: "עֳבֵּד"), שיוצגו בהתאמה על ידי עוה"ד אבשלום אלרום, ליאור שמואלי ומוחמד אבו יונס.

פסק הדין ניתן על ידי המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, כשלהחלטתו הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן ואליקים רובינשטיין.
חברת הבניה, אשר בוטחה אצל המבטחת 1, הזמינה עובדי בניין מאת חברת הכח-אדם, אשר בוטחה אצל המבטחת 2, ובתאונת עבודה, כפי שזו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שארעה בעקבות נפילת מעלית (להלן: "התאונה"), נפגע עֳבֵּד, שהוכר כנכה בשיעור 30%.

בתביעתו של עֳבֵּד כנגד חברת הבניה, חברת הכח-אדם, המבטחת 1 והמבטחת 2 (להלן יחד: "המבטחות"), זכה לתשלומי פיצויים, מעבר לתגמולי הביטוח הלאומי, בגובה של 140,000 ₪, אשר חולקו כך שחברת הבניה שילמה את מירב הפיצויים והיתר על ידי חברת הכח-אדם, ואילו בין המבטחות, בחלוקה שווה עקב היחס בין גבולות האחריות.

התאונה ארעה בשל העמסת מעלית שירות שהותקנה באתר העבודה, ביותר עובדים ממה שהותר לנסיעת מעלית אחת, כאשר עֳבֵּד היה בין העובדים שנסעו באותה נסיעה במעלית, ובשל עומס היתר, נפלה המעלית לקרקע.

בבית משפט המחוזי, נקבע בסוגיית האחריות בין הצדדים לבין עֳבֵּד, כי חברת הבניה חבה בחובת זהירות כלפי עֳבֵּד, ללא קשר אם קיימים בינם יחסי עובד-מעביד, ומכיוון שלא פיקחה כראוי על העמסת המעלית, הפרה חובתה.

כן נקבע כי בין חברת הכח-אדם לבין עֳבֵּד קיימת חובת זהירות שהופרה בשל אי פיקוח על חברת הבניה, מזמינת העובדים. נקבע בנוסף, כי חובת הזהירות של חברת הכח-אדם במקרה זה, הינה חובה מוגברת מכיוון שכלל העובדים באתר היו מטעמה.

בבית משפט המחוזי נפסק, כי מכח סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") מדובר במצב של כפל ביטוח, כך שחברת הכח-אדם מכוסה על ידי המבטחות מכח הפרקים בפוליסות שדנו באחריות מעבידים, ואילו גם חברת הבניה מכוסה על ידי המבטחות מכח הפרקים בפוליסות שדנו באחריות צד ג'. החברות המעורבות, לרבות חברות הביטוח הגישו ערעור ו/או ערעור שכנגד לבית משפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי.

טענות חברת הבניה והמבטחת 1 בערעור, הינן ראשית שחברת הכח-אדם תוכר כספקית הון אנושי, וככזו לא תיכלל בתוך הפוליסה שהוציאה המבטחת 1. שנית, כי כפל הביטוח המכסה את חברת הבניה נבע מפוליסת חבות מעבידים שהנפיקה המבטחת 1, ופעם מפוליסת חבות מעבידים שהנפיקה המבטחת 2.

חברת הכח-אדם והמבטחת 2 טענו בערעור ובערעור שכנגד, כי מכיוון שלחברת הכח-אדם לא היתה יכולת פיקוח בפועל על עֳבֵּד, הן אינן נושאות באחריות בנזיקין בנוגע לתאונה, וכן כי חברת הבניה לא נכללה בתוך פרק חבות צד ג' בפוליסה של המבטחת 2, מכיוון שעֳבֵּד, לטענתן, הועסק בפועל בחברת הבניה.

טענה חילופית למקרה בו תוכר חבותה של המבטחת 2 בחבות צד ג' כלפי חברת הבניה, הייתה כי בחישוב יחס סכומי הביטוח, במצב של כפל ביטוח, יש להביא בחשבון בנוסף את כיסוי אחריות צד ג' של המבטחת 1 לצד כיסוי חבות המעבידים כלפי חברת הבניה.

בית המשפט העליון ציין שמכוח חופש החוזים, ניתן להגדיר עובד פעם כ"צד ג" ופעם כ"עובד", כך שהאחריות הנזיקית לגביו יכולה להתקיים מכח פוליסות כל אחת מהמבטחות, ללא תלות בגובה החבות שתיקבע בפועל.

בהתאםלאמור, הותיר בית משפט העליון על כנו את דבר חלוקת האחריות לנזקי התאונה בין חברת הבניה לבין חברת הכח-אדם – 80% חברת הבניה, ו- 20% חברת הכח-אדם.

אשר על כן, נפסק שחלוקת האחריות בין חברת הבניה לחברת הכח-אדם יתבצע בהתאם לתחשיב כפל ביטוח, בהתאם להגדרות הפוליסות של המבטחות, ועל פי סעיף 59 לחוק.

בית המשפט פסל את הטענה כי יש לראות בחברת הכח-אדם כספקית בלבד, ועל כן ראה בה כמבוטחת גם פוליסה שהוציאה המבטחת 1, בהתאם ללשון הפוליסה.

נפסק כי חבויות חברת הבניה וחברת הכח-אדם תושתנה בכפל ביטוח מכח פרק אחד בלבד בכל פוליסה של כל אחת מהמבטחות עבור הן חברת הבניה והן חברת הכח-אדם, פרק חבות מעבידים של המבטחת 1 ופרק צד ג' של המבטחת 2.

החישוב לכפל הפיצוי נערך בהתאם לסעיף 59 לחוק, על פי הכיסוי הביטוחי בפרק הרלבנטי של כל פוליסה לגבי חברת הבניה וחברת הכח-אדם, ולפיכך, הערעור והערעור שכנגד התקבלו בחלקם, ולא ניתן צו להוצאות.