מאת עו"ד ג'ון גבע.

בבית המשפט השלום בתל אביב, הגיש אלכס דימר תביעה לתגמולי ביטוח (להלן: "אלכס"), בגין נזקי פריצה לדירתו, באמצעות עו"ד גיא שחק, כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), אשר יוצגה על ידי משרד עו"ד אטיאס-נוה ואשר ביטחה את אלכס בביטוח דירות שכלל, בין היתר, כיסוי בגין נזקי פריצה.

בפריצה לדירתו של אלכס, נגרמו הן נזקים לדירה עצמה, והן נגנבו ממנה פריטים שונים ותכשיטים (להלן: "הפריצה").

הצדדים לא נחלקו בשאלה העובדתית לגבי קרות הפריצה ואף מנורה שילמה, לאחר דין ודברים בין הצדדים וללא שאלכס חלק על גובה התשלום, תגמולי ביטוח בסכום משוער של 75,000 ₪ (להלן: "תגמולי הביטוח").

בתביעתו, טען אלכס כי סכום הנזק שנגרם בפריצה עמד על סך של 179,000 ₪, ועל כן דרש פיצוי בגובה הסכום הנ"ל, בתוספת סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובניכוי תגמולי הביטוח שכבר שולמו.

מנורה טענה כי התכשיטים שנגנבו בפריצה, ושערכם עולה על 10,000 ₪, היו חייבים על פי תנאי הפוליסה להיות נעולים בכספת, שלא כפי שהיה ערב הפריצה.

טענה נוספת של מנורה, אשר מקורה בהבדל שבין סכום התביעה לבין גובה הפרמיה, היא כי התכשיטים אשר נגנבו בפריצה נשוא התביעה, היו מבוטחים בביטוח חסר. לטענה זו השיב אלכס כי מכיוון ודובר בביטוח "כל הסיכונים" לתכשיטים, אין לקבלה.

בתגובתו, טען אלכס כי אין להסתמך על תנאי המיגון הקבועים בפוליסה, שהרי ומלכתחילה התכחש אליהם ומנורה לא עמדה בחובתה לוודא את ידיעתו לגביהם, וכן כי סוקר מטעם מנורה (להלן: "הסוקר") לא מסר לאלכס דרישת הגנות נוספות על אלה שמלכתחילה נמצאו בביתו.

בית המשפט דחה את טענתו של אלכס כי בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, מנורה מנועה מלהעלות טענות הגנה הואיל ולא שלחה מכתב דחייה כנדרש, בשל כך שתכלית הוראה זו, הינה למניעת הרחבת חזית וצמצום פערי הכוחות שבין מבטח למבוטח והעובדות שבין הצדדים התקיים מו"מ ואלכס ידע את סיבת הסירוב של מנורה, לא עמדו בקנה אחד עם תכלית זו.

כמו כן, דחה בית המשפט את התביעה, בנימוק שאלכס ידע על דרישת הכספת כתנאי לכיסוי הביטוחי, ובכך שלא ייתכן שפעם טען לאי ידיעתו ובפעם אחרת טען שאמר לסוכן הביטוח שאינו מסכים לתנאי.

בית המשפט סקר מספר פוליסות ביטוח שהופקו לאלכס על ידי מנורה עד לפריצה, ומצא שבכל שנה הייתה התייחסות לתכשיטים, בין שיהיו ענודים, בין שיימצא מבוגר בבית, בין שיוסתרו בכספת וכדומה, כך שהתנאי לאחסון התכשיטים עבר מספר גלגולים במהלך חידושי הפוליסות, ולא ייתכן ואלכס לא היה מודע לכך.

אשר על כן, פסק בית המשפט כי עדותו של אלכס לגבי דרישת תנאי המיגון לא הייתה אמינה, ודחה את הטענה שלא ידע או שלא הסכים עליהם. בכלל זאת, ציין בית המשפט שגם לגבי פוליסת ביטוח "כל הסיכונים" קיימים לעיתים, בהסכמת הצדדים, תניות והגבלות.

בהתאם לדחיית הטענה, כאמור לעיל, נפסק שאין משמעות לשאלת אופן הדפסת דרישת המיגון והבלטתה לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 אותה העלה אלכס.

בית המשפט קבע שמכיוון ואלכס לא עמד בתניות הפוליסה, שהיו ידועות לו וכל מאמציו לבטלן עלו במשך השנים בתוהו, ולאור עדות החתמת מטעם מנורה, שלא הייתה מבטחת התכשיטים ללא עמידה בדרישות המיגון, דין התביעה להידחות בגין אי עמידתו בהן.

בנוגע לטענה שנטל ההוכחה ביעילות הדרישה לכספת עובר למנורה, נפסק שמכיוון והפריצה לא הייתה נמנעת לחלוטין ואין ביטחון של 100% מפני גניבת התכשיטים, אין לקבל טענתו זו, שהרי מראש הייתה זו תניה תקפה בפוליסה.

לגבי התייחסותו של אלכס לדו"ח הסוקר, נפסק שאין מקום לטעון, שהסוקר אשר תיאר בדו"ח מצב קיים, לרבות הדרישה בפוליסה למיגון, שהדו"ח עצמו לא הכיל דרישה למיגון.

מכיוון שאלכס לא עמד בדרישות המיגון בפוליסת "כל הסיכונים" שלגביה נטען על ידי מנורה לביטוח חסר, נפסק שכלל לא היה הביטוח תקף, ועל כן לא היה זה מצב של ביטוח חסר, כי אם מצב של אין ביטוח.

נפסק, על פי תחשיב תגמולי הביטוח לביטוח הדירה לפריטים שלא נכללו בדרישת המיגון, שתגמולי הביטוח ששולמו על ידי מנורה, כיסו את מלוא הסכום שהיה מגיע לאלכס, ואף מעבר, כך שלבסוף נדחתה כאמור התביעה, ואלכס חויב בתשלומי שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.