ביטוח חבות מעבידים, כאשר בפועל היו יותר עובדים משוהצהר ושולמו דמי הביטוח

מאת עו"ד ג'ון גבע.

לבית המשפט השלום בעכו, הוגשה תביעתו של עותמאן מחמוד (להלן: "מחמוד"), אשר יוצג על ידי עו"ד ארשיד סאמי, כנגד החברה המאוחדים שרותי הסעדה (להלן: "המסעדה") וכנגד הדר חברה לביטוח (להלן: "הדר"), אשר יוצגו על ידי עו"ד בן משה יוסף וקלוזנר אבנר, בהתאמה.

בעקבות תאונת עבודה, מיום 19.01.2000, בה נחתך אגודלו השמאלי של מחמוד, בעת שהיה עובד במסעדה כבן 18 או 19 (להלן: "התאונה"), אשר במועדים הרלבנטיים הייתה מבוטחת אצל הדר, הגיש מחמוד תביעה בשל נזקי גוף שנגרמו לו מחיתוך חזה עוף.

כתוצאה מהתאונה, ולאחר שעבר מחמוד שני ניתוחים, הוכרה התאונה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וזה קבע לו נכות צמיתה בשיעור של 10%.

השאלות אשר היו במחלוקת, כדלקמן: (1) אחריות המסעדה-המעביד לנזקי התאונה; (2) היקף הנזק בר הפיצוי; (3) שאלת הכיסוי הביטוחי של הדר.

בעניין שאלת אחריות המסעדה, דן בית המשפט ראשית בעובדה שמחמוד, כשוטף כלים במסעדה נחתך במהלך הכנת אוכל. על פי עדויות מפי הטבח ומנהל העבודה במסעדה, נמצא שעזרתו של מחמוד במטבח, הייתה כעניין שבשגרה.

מחמוד מצידו, העיד כי זו הייתה הפעם הראשונה בה עסק בחיתוך עוף, ומעולם לא קיבל הנחיות לכך. לעדות זו הסכימה השופטת פיינסוד-כהן שושנה, כי אכן הייתה זו הפעם הראשונה בה חתך עוף וכן כי לא קיבל לכך הדרכה.

בית המשפט הסכים עם מחמוד כי קיבל ההוראה מהמסעדה, להיכנס למטבח על מנת לחתוך חזה עוף לשניצלים, וזאת תוך שהוא השתמש בסכין גדול ללא קבלת הדרכה לשימוש בו, וכן כי חיתוך חזה עוף הינה פעולה מסוכנת.

אשר על כן, נפסק לעניין האחריות, כי המסעדה אכן חבה באחריות כלפי המשך השתלשלות המאורעות, והנזק שנגרם למחמוד בעקבות התאונה.

בנוגע לסוגיית היקף הנזק, תבע מחמוד פיצויים בגין התקופה שמהתאונה ועד לחודש מרץ 2006, רק אז הצליח לחזור לעבודה. בית המשפט דחה טענה זו לפיצוי מלא בגין התקופה האמורה.

בהתאם להסכמת הצדדים לקביעת המוסד לביטוח לאומי לדרגת נכות בשיעור 10% ולימי האשפוז והטיפולים הרפואיים שעבר מחמוד, פסק בית המשפט פיצוי בגין כאב וסבל בסך 50,000 ש"ח.

בנוסף, ומכיוון שמצבו של מחמוד התייצב רק לאחר פרק זמן של 20.5 חודשים כפי שראה זאת בית המשפט, קבע לו בית המשפט פיצויי הפסד השתכרות בעבר בסך 85,669.5 ש"ח.

בית המשפט הכיר בנכותו, כפי שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, כנכות לא תפקודית, אך מכיוון שכן יש לדעת בית המשפט בנכות הנ"ל משום הקשיה על מחמוד, נפסקו למחמוד פיצויים גלובאליים בגין התקופה שבין התייצבות דרגת נכותו ועד להמשך עבודתו, בסך 5,000 ש"ח.

בגין הפסד השתכרות בעתיד, נפסקו למחמוד פיצויים, בדומה לצורת החישוב של הפסדי ההשתכרות בעבר, לרבות התחשבות בכך שדובר ביד הלא דומיננטית, ובעובדה שיכול היה למצוא מקום עבודה אחר ואף לחזור לעבודתו במסעדה, בסך של 40,000 ש"ח וללא פסיקת פיצויים בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות.

בית המשפט לא הסכים לפסוק למחמוד פיצויים בגין הוצאות רפואיות, וזאת מהסיבה שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, והרי שמחמוד זכאי לריפוי מלא על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לבסוף, פוסקת השופטת סכום נוסף בסך 2,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה ועזרת הזולת להם נזקקו מחמוד ומשפחתו במהלך שני אשפוזיו. יחד עם זאת, לא נפסקו פיצויים בגין הוצאות ועזרה לעתיד.

מכל הסכום אשר נפסק לגובה הפיצוי, בסך 182,669.5 ש"ח, ניכה בית המשפט סכומי זכאות לקצבת ביטוח לאומי ומענקים בסך 15,326 ש"ח.

בעניין השאלה האחרונה, שאלת הכיסוי הביטוחי, נדונה פוליסת הביטוח אשר הוגבלה ל- 12 עובדים, בעוד שבמסעדה הועסקו למעלה מכך. נפסק, כי הפרשנות להגבלת העובדים, על פי לשון הצעת הביטוח היא למספר עובדים כולל במסעדה, ולא בפועל במהלך משמרת.

מכיוון שמספר העובדים הכולל של המסעדה עמד על 27 עובדים, התוצאה הביטוחית, בהתאם לתימוכין מפסק הדין ת.א. (חי') 1305/99 אגא שריף נ' עבד קודיר ואח', היא שהכיסוי הביטוי של הדר יחול רק על 12/27 מהחבות כפי שנפסקה לתשלום, ואת 66% הנותרים תשלם המסעדה.