מאת עו"ד ג'ון גבע.

לבית המשפט לתביעות קטנות באילת, הוגשה תביעתם של אברהם ודליה לוי (להלן: "התובעים"), כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"). פסק הדין ניתן בשבוע האחרון, על ידי כבוד השופט יואל עדן.

התובעים רכשו כרטיסי טיסה – חבילת נופש, בתורכיה. למרבה הצער, נפטר בנם של התובעים טרם נסיעתם, על כן נאלצו לבטל את החופשה (להלן: "האירוע").

עבור חבילת הנופש שלמו התובעים, כל אחד, 404 $, אך סכום זה, לאחר בטול הנסיעה לא הוחזר להם.

התובעים היו, במועדים הרלבנטיים, מבוטחים אצל כלל, בפוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל למחזיקי כרטיסי אשראי (להלן: "הפוליסה").

בשל תשובתה השלילית של כלל לשלם לתובעים פיצויים בגין ביטול הנסיעה מכוח הפוליסה, הוגשה תביעתם לבית המשפט.
כלל הציגה בפני התובעים דרישות שונות להמצאת מסמכים, על מנת שכלל תוכל, כפי שציין בית המשפט, לסמוך ידיה על התקיימות חריג מחריגי הפוליסה, שיאיין את זכות התובעים לקבלת תגמולי ביטוח.

בית המשפט קבע בעניין זה, כי כלל "מתחה עד לקצה, ומעבר לו, את הפרשנות בדבר חובת מבוטח לשתף פעולה עם מבטח". לדעת בית המשפט, דרישותיה של כלל להמצאת מסמכים, היו תלושות מהמציאות הקיימת לגבי התובעים, כי לא היו בידיהם מסמכים למעט אלה שכבר הועברו לכלל.

כלל עשתה כל שלאל ידה כדי להעלות טענות בדבר חריגים לפוליסה, לנסות להראות כי על האירוע ליפול במסגרת אחד או יותר מהחריגים הללו.

יחד עם זאת, כפי שציין בית המשפט, לא תמכה כלל את הטענות בדבר החריגים לפוליסה בראיות מוצקות, ובמילותיו של בית המשפט: "במסגרת מלחמה זו לא היססה נציגת הנתבעת גם במהלך הדיון מלהעלות טענות בדבר התקיימות חריגים לפוליסה, גם ללא בדל ראיה, או אף קצהו של יסוד לחשד כי מתקיים חריג שכזה".

קבע בית המשפט, כי המלאכה להמצאת מסמכים שאינם בידי התובעים ולפעול לקבלת צווים שיפוטיים, אשר יעזרו לכלל בהוכחת חריגים תיאורטיים לפוליסה, שלא נתמכו בחומר הראיות, אינה באחריות התובעים, כי אם באחריותה של כלל בעצמה, וכי דרישותיה של כלל חרגה מעבר לשיתוף הפעולה הנדרש בין המבוטח למבטחו.

כל זה, מקבל לדעת בית המשפט משנה תוקף בנסיבות האירוע, עם פטירת בנם של התובעים, בעיקר לנוכח העובדה שהמסמכים אותם דרשה כלל, היו קשורים בנסיבות הפטירה.

בית המשפט, בהתייחסו לחובת שיתוף הפעולה בין המבוטח למבטחת, ציין את סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, העוסק בחובת המבוטח להמציא ולעזור למבטחת להשיג מסמכים הדרושים לבירור חבות המבטחת.

לעניין סעיף 23(ב) הנ"ל, פירש בית המשפט את החובה בו, להמצאת מסמכים שבידי המבוטח, אך מבלי להטיל חובה על המבוטח לפעול ביוזמתו לקבלת צווים שיפוטיים, או לפנות למשרדים ומאגרים לצורך המצאת מסמכים, שכל תכליתם בעיני המבטחת, לבחון את חריגי הפוליסה.

הוסיף קבע בית המשפט, כי מן המקובלות שמבטחות פונות לבית המשפט לקבלת צווים, או למבוטחיהן לקבלת טפסי וויתור על סודיות רפואית, אך במקרה זה חדלה כלל מלפעול כאמור.

בקשתה של כלל לפרטים ומסמכים בדבר פטירתו של בנם של התובעים, הייתה לדעת בית המשפט, מוגזמת, שהרי ויכולה הייתה לבקש טופס וויתור סודיות רפואית ולקבל מידי בית המשפט צווים לעיון במסמכים בנוגע לבן.

מכיוון שבית המשפט ראה בהשגת המסמכים האמורים, אשר לא היו בחזקתם של התובעים, כאחריותה של כלל, נקבע, כי התובעים יצאו ידי חובתם בכך שהעבירו לכלל את המסמכים שבידם, ולא הייתה מוטלת עליהם כל חובה נוספת לשיתוף פעולה עם כלל.

בנוסף, דחה בית המשפט את טענותיה של כלל בדבר התחמקות מהמצאת מסמכים ואי מיצוי הליכים מולה. בעניין זה, ציין בית המשפט, כי התובעים המתינו כשנה וחצי עד להגשת תביעתם, במהלך זמן זה ניסו למצות את זכאותם לתגמולי הביטוח ישירות מול כלל.

בקשר עם הוכחת החריגים לפוליסה, חזר בית המשפט וציין, כי נטל ההוכחה לגבי קרות מקרה הביטוח, מוטל על המבוטח, אך עם זאת, הנטל להוכחת החריגים בפוליסה והתקיימותן, מוטל על הצד הטוען לקיומם, אשר לבטח יהיה הצד המבטח.

בשל העובדה שכלל אשרה שאין כל ראיה קונקרטית להתקיימותו של חריג מחריגי הפוליסה, נפסק, כי ממילא אין טעם להעלות את החריגים האפשריים, וכן אין לדרש מהתובעים לעשות את מלאכתה של כלל ולפעול למען הוצאת צווים שיפוטיים כדי להביא מסמכים לצורך בחינת חריגי הפוליסה.

נפסק, כי הוכח מקרה הביטוח, וכלל חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, וכן בתשלום תגמולי הביטוח, בסך 3,640 ₪, ללא השתתפות עצמית של התובעים, מכיוון שלא הוכח שהמוות היה תוצאה של אירוע תאונה או מחלה.